למה צריך סלאמי באימון ילדים?

מאמני ספורט זקוקים לכישורי תקשורת מפותחים, ובמיוחד כשמדובר במאמני ילדים ונוער. להלן ארבע נקודות חשובות ביותר להשגת תקשורת משופרת. האחריות על ההבנה של הצד השומע היא קודם כל שלכם.

תקשורת במגרש הספורט היא קריטית, בדיוק כמו בחיים. בפוסט 'שפת גוף' כתבתי בעיקר על תקשורת לא מילולית בין שחקנים. בפוסט זה אתייחס לשפה המילולית של מאמן הילדים והנוער.

1. מסרים כפולים

מאמנים מתקדמים יודעים שהשפה אינה רק כלי להעברת מסרים. לשפה ולאופן השימוש בה יש השלכות עמוקות על ביטחונו העצמי של הילד או הנער ולאופן בו הוא מקבל הערות, הארות וביקורת.

סוג שני של מאמנים הוא אלה שלמדו לומר את מה שמצופה מהם, כדי להישמע מתקדמים. הם מבקשים מהילד להעז, גם אם יטעה. "מי שלא מעז לא לומד", הם אומרים. אך מה קורה בסופו של דבר? כשהילד כבר מעז וטועה בזמן משחק, הם מנפנפים בידיהם ברוגז ובתסכול או מטיחים את מחברת האימון או בקבוק מים על הרצפה. הילד כמובן לא מתקשה לזהות את שפת הגוף הכעוסה והביקורתית, המשדרת מסר הפוך ממה שנאמר.

מבחינה פדגוגית עדיף בעיני מאמן שמעביר מסר אחד ברור, גם אם איני מסכים עם המסר. מה עושים מסרים כפולים לילד? הם מותירים אותו מבולבל רגשית, גם אם תקיימו איתו שיחת הסבר כמה ימים לאחר המשחק. למאמנים אני מציע: היו עצמכם. לטוב ולרע. חשבו איך אתם מרגישים עם שיפוט לא אחיד במשחק וזכרו שהילד מרגיש תסכול וכעס דומים כשאתם מעבירים לו מסרים לא אחידים.

2. כנות וישירות

ישנם מאמנים הדוגלים בכנות ובישירות. אין להם בעיה לומר לילד דברים נכוחים ולמתוח ביקורת כשצריך. לא פעם הם גם מנפנפים בגאווה בתכונת אופי זו, בזמן שהילדים בקבוצתם דועכים לאיטם.

כששמים את הילד במרכז, מבינים כי אין בעיה להעביר ביקורת כנה וישירה. צריך רק לעשות זאת כך שהילד גם יקשיב ויפנים.

ריק לאבוי, איש חינוך אמריקני, קורא לטכניקה זו 'שיטת הסלאמי'. בתרגום חופשי: 'אם אתה רוצה להעביר ביקורת על מורה או תלמיד, תדאג למרוח מיונז על שתי הפרוסות לפני שאתה מכניס את הנקניק. תתחיל במשפט חיובי, תמשיך עם הביקורת ותסיים עם משהו חיובי בראייה לעתיד'. בדרך זו הביקורת כנה ועניינית, אבל ניתנת לעיכול. אף ילד לא יתבשם משני המשפטים החיוביים ויתעלם מהביקורת. אבל יש בהחלט הרבה ילדים שיוכלו לקבל ביקורת כשהיא מועברת בטכניקה כזו. הכלל, במקרה זה, הוא כמו בכביש: 'תהיה חכם, לא רק צודק'.

3. כישורים קוגניטיביים

בשנת 2007 הזמין אותי עודד קטש לשמש כמאמן נוירו-קוגניטיבי של קבוצת הבוגרים של הפועל גליל עליון. כשאלתי אותו, בתום העונה, איזה דברים שאינם מופיעים בסטטיסטיקה האישית של השחקנים הוא, כמאמן, הרוויח מהאימון, הוא השיב: "השחקנים הפכו רגועים יותר, נהיו קשובים יותר והיו יכולים למלא את ההוראות שלי על המגרש, שזה מה שהכי חשוב למאמן" (דקה 4.28 בסרטון).

אם יש לכם ילדים ונערים שזקוקים לטיפול בקשיי קשב וריכוז או באימפולסיביות-יתר, עודדו אותם לקבל טיפול. המודעות לנושא היום מפותחת מאוד וישנם הרבה מאוד אופני טיפול וגישות. כאשר הקשיים הללו הם על רקע התפתחותי, נוירולוגי, סביר מאוד להניח שהם לא ייעלמו עם הזמן, והמחיר הרגשי שהילד והמאמן ישלמו בדרך יהיה גבוה.

בעיות קשב וריכוז בספורט

כאשר מעמיסים יותר מדי על שחקן שאין לו חלוקת קשב טובה, הוא פשוט מפסיק להקשיב. שחקני כדורסל מסוימים סיפרו לי למשל שהם לא מצליחים לקלוט דבר מדברי המאמן במהלך פסק הזמן. לאחר פסק הזמן הם פועלים על פי הבנתם ולא מקיימים את ההוראות שלא שמעו. התוצאה כמובן היא אי-הבנה - המאמן מסיק שהם לא 'סופרים' אותו, בעוד שהם כלל לא יודעים מה היו ההוראות שניתנו להם.

שחקני כדורגל אחרים הסובלים מקשיי קשב וריכוז משקיעים מאמץ גדול בהרבה משחקן רגיל כדי להישאר מרוכזים ולתפקד כראוי. בשל המאמץ הרב הם מתעייפים במהירות ו"נעלמים" מהמשחק בדקה ה-60 לערך. קבלת ההחלטות שלהם נפגמת, לא בשל כושר גופני לקוי אלא פשוט בשל עייפות מנטאלית.

אימון נוירו-קוגניטיבי בספורט

אימון לשיפור כישורי קשב וריכוז מסייע לכל ספורטאי, וגם לספורטאים שאינם סובלים מבעיות קשב וריכוז כלשהן. שרן ייני, קפטן מכבי תל-אביב לשעבר בכדורגל ושחקן ויטסה ארנהיים ההולנדית התאמן איתי במשך שלוש שנים. שרן לא סובל מבעיות קשב וריכוז כלשהן אך למרות זאת הפיק מהאימון תועלת רבה. במילותיו הוא: "אני עושה את אותם הדברים, אבל בהרבה פחות מאמץ. בעבר הרגשתי ירידה בתפקוד אחרי 70 דקות. היום אני מרוכז לאורך כל 90 הדקות." בהמשך הוא דיווח על שיפורים נוספים, אבל עצם היכולת לשמור על ריכוז ורמת משחק גבוהה במהלך כל 90 הדקות מהווה שיפור תפקודי משמעותי ביותר לכל שחקן מקצועי.

אם אינכם יכולים לסייע לשחקן בנושא זה במסגרת המועדון, המליצו להוריו על עזרה חיצונית. הורים רבים אינם מודעים מספיק לחשיבות הנושא בספורט ולתועלת הרבה שיכול להפיק מכך כל ספורטאי.

4. שבח או עידוד

מאמנים רבים אינם משתמשים נכון במילות שבח ועידוד, כיון שהם אינם מבינים את ההבדל ביניהם. שבח הוא שיפוטי והוא תלוי תוצאה. משבחים את השחקן כשהוא מצליח, ולא משבחים כשנכשל. עידוד, לעומת זאת, נועד להראות לשחקן שאנחנו רואים שהוא מתאמץ ומתקדם, ללא קשר להצלחה שלו. את השבח השחקן אמור להרוויח, את העידוד הוא מקבל במתנה. זו הסיבה שאני מבקש ממאמנים להיות מדודים ומדויקים בשבחים אבל להרבות בעידוד, אבל בעיקר לעמוד על ההבדל בין השניים.

תקשורת טובה עם השחקנים שלכם היא אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות עבורם ועבורכם. ולמרבה השמחה היא גם לא דורשת השקעת משאבים נוספים. עיבדו על התקשורת שלכם איתם ותפיקו מהקבוצה שלכם הרבה יותר. אני לא יכול לנסח זאת טוב יותר מג'ון וודן, מאמן המכללות האגדי שאמר: Young people need models, not critics

ואם כבר החלטנו ללמוד, אז אין כמו ללמוד מהטובים ביותר, משני צדי המגרש:

לפוסט דחפים כדורגל ושקייספיר