ג'גלינג באימון הנוירו-קוגניטיבי

בשנת 2004 נערכו מחקרים מעניינים שונים בתחומי המוח. אחד המרתקים שבהם נערך באוניברסיטת רגנסבורג הגרמנית. חוקרי האוניברסיטה, בראשותו של ד"ר ארנה מיי, בחרו קבוצה של 24 סטודנטים וחילקו אותה לשניים. חברי החלק הראשון עברו אימון בן שלושה חודשים בג'גלינג. חברי הקבוצה השנייה לא זכו לאימון כזה.

מוחותיהם של חברי שתי הקבוצות נסרקו במכשיר MRI לפני תחילת הניסוי ולאחר שלושה חודשים. התוצאות היו מובהקות – מוחותיהם של 12 חברי הקבוצה שהתאמנו בג'גלינג הראו גידול משמעותי בכמות החומר האפור, הכולל ברובו נוירונים, באזורים הקשורים לעיבוד מידע מוטורי ויזואלי.

מסקנותיהם של החוקרים מן המחקר היו ברורות – האימון בג'גלינג יצר שינויים במוח. מסקנה נוספת ורחבה יותר הייתה כי התפיסה המיושנת, לפיה אנו נולדים עם מוח נתון והשינוי היחיד שחל בו במהלך החיים הוא הידרדרות עם הזקנה, בטעות יסודה.

מה בין ג'גלינג לאימון נוירו-קוגניטיבי?

מסקנות המחקר שציטטתי הפתיעו אולי את החוקרים, אבל ג'גלינג מהווה, מזה שנים, חלק משמעותי מהאימון הנוירו-קוגניטיבי לפיתוח מיומנויות קואורדינציה וריכוז. וכן – הוא הוא תורם רבות גם לשיפר הדימוי העצמי ומוסיף הנאה.

אם הייתם יכולים להכניס את סגולות הג'גלינג לכמוסה ולבלוע אותה, בוודאי הייתם עושים זאת. אינכם בטוחים בכך? קראו את הפוסט וספקותיכם ייעלמו.

שתי קבוצות מתאמנים יוצאות נשכרות במיוחד מהאימון - ספורטאים ומתמודדים עם לקויות קשב ולמידה. הדרך, אופן השימוש והמטרות של כל קבוצה, עם זאת, הן שונות. החלק הראשון של הפוסט, שאני מפרסם כאן, יעסוק במתמודדים עם לקויות קשב ולמידה. בחלק השני, שיתפרסם בשבוע הבא, נסקור את אימון הג'גלינג של ספורטאים.

חלק א: ג'גלינג ומתמודדים עם לקויות למידה וקשב

לא לכולם חיבה לכדורים הקטנים והצבעוניים ולאתגרים שהם מציבים בפנינו כשאנו זורקים אותם לאוויר. ג'גלינג, לכן, אינו חובה באימון הנוירו-קוגניטיבי אלא מהווה תוספת, שבדרך-כלל תופסת, למי שרוצה להתמודד עם האתגר.

כיצד מתבצע האימון? באימונים הראשונים אני משתמש בכדורים הקטנים והצבעוניים למשחקי מסירות, עם דגשים של זיהוי וריסון אימפולסיביות, משחקים שמציבים אתגרים בסיסיים, אבל מהנים. רק בשלב מתקדם מעט יותר אני שואל את המתרגל האם הוא רוצה ללמוד ג'גלינג.

מתמודדים עם לקויות קשב ולמידה עונים תשובות רבות מגוונות:

"בטח, אבל בחיים לא אצליח"; "כן, אבל אין לי קואורדינציה"; "לא נראה לי, אולי".

אלה שאין להם קושי בקואורדינציה, דווקא מתלהבים מהאתגר. מעטים עונים בלאו מוחלט. רובם פשוט לא מאמינים שיוכלו להצליח לעמוד בדרישות ובעקביות שנדרשת לתרגול ג'גלינג.

חיזוק תחושת המסוגלות העצמית

כשאני מזהה רצון המשולב בחוסר אמונה עצמית, אני יודע שלא רק שהילד ייהנה וירוויח מעצם היכולת לג'נגל, אלא שיש לי הזדמנות להשפיע גם על תחושת המסוגלות העצמית שלו. לעובדה שילד זה מעולם לא ניסה לעשות ג'גלינג, ואתגר הג'גלינג אינו מחובר לחוויית חוסר ההצלחה שלו, יש משמעות וערך גדול עבורי כמטפל. לפני שאכוון אותו להתמודד במקומות בהם ניסה ונכשל, אעזור לו לכבוש פסגה אחת קטנה, 'נקיה'.

מאפייני הלימוד

לא אכנס לכל שלבי הלימוד. רק אומר שהלימוד הדרגתי מאוד. עם מתמודדים שיש להם בעיות קואורדינציה או דיספרקסיה איני מצפה לרמה טכנית גבוהה בביצוע הג'גלינג, כפי שאני מצפה מספורטאים (מטרותיהם כמובן שונות). ההדרכה נעשית רק בשפה חיובית, ללא שום ביקורת. לאורך כל התהליך אני שם דגש אך ורק על ההצלחות הקטנות בדרך, ועוזר לילד לחגוג כל אחת ואחת מהן. בדרך זו, גם התסכול שבדרך לא הופך להיות הנושא המרכזי בתהליך.

לפעמים התהליך ארוך, אבל מי שלא ראה את פניו של ילד המתמודד עם קשיים יומיומיים בקשב, למידה וקואורדינציה, כשהוא מצליח לעשות ג'גלינג עם שלושה כדורים במשך דקה רצופה, לא ראה פני ילד מאושר מימיו.

אין ספק שבעזרת הג'גלינג, כמו בכל תהליך למידה של משהו חדש, הילד מפתח קשרים נוירולוגים חדשים במוח, ומאמן אותו בשילוב של מיומנויות קואורדינציה, קשב וריכוז, בעצימות שלא חווה קודם לכן. אבל אצל מתמודדים עם לקויות קשב ולמידה, הערך הרגשי של ההצלחה משמעותי הרבה יותר עבורם, וגם עבור כל מי שתומך בהם.

אם כבר בשבועות הראשונים של הטיפול הצלחתי לחבר ילד, שמתמודד יום-יום עם קשיים, לחוויית המסוגלות העצמית שלו, אני יכול להיות רגוע ובטוח שהוא יתמודד טוב יותר בהמשך הטיפול עם קשיים קוגניטיביים ולימודיים. אני יודע כי האמון שנוצר בינינו יאפשר לי להרחיב את דרישותיי מהילד, מבלי ליצור התנגדויות משמעותיות. במקרים כאלו, הג'גלינג הוא בעצם כלי לפיתוח תחושת מסוגלות עצמית של הילד, וכלי לחיבור רגשי ביני לבינו.

אם מישהו מחפש את האמנות שבעבודה הטיפולית, זהו המקום בו היא מתקיימת. כל השאר (לימוד דברים חדשים, רכישת טכניקות ואסטרטגיות), הוא האומנות בעבודת הטיפול, וכשהיא נעשית בצורה נכונה ומותאמת אישית, היא לא פחות חשובה מכל דבר אחר.

הסתייגות הורית

לחלק מההורים קשה להבין למה אני "מבזבז זמן" עם בנם, נטול הקואורדינציה, במשחקי ג'גלינג, בשעה שהם הגיעו לטיפול במטרה לשפר את יכולות הקשב, הריכוז וההתנהגות של הילד. להורים אלו אני מסביר כי במקרים מסוימים, "שעשוע הג'גלינג" יכול להיות נקודת הזינוק של הילד להתמודדויות גם במקומות אחרים.

כשמתמודדים צעירים עם לקויות קשב ולמידה מגיעים לטיפול (שלרוב אינו הטיפול הראשון שלהם), הם באים עם 'לא' מובנה בגישה שלהם. זה חלק ממערכת ההגנה שלהם, וזה טבעי. מי אוהב להיכשל שוב ושוב? עלי, כמטפל שמודע לכך, מוטל להרוויח את ה 'כן' של הילד, אפילו ב"שעשועים" (ההורים מבינים גם הם, בשלב זה, שג'גלינג הוא הרבה יותר משעשוע, לפחות מבחינת הדרישות הקואורדינטיביות והמוחיות).

חשוב לציין כי משחקי הג'גלינג נמשכים כשליש ממשך המפגש הטיפולי, שאורכו כשעה. בשאר הזמן הילד מפתח מיומנויות קשב וריכוז, חשיבת רצף, שליפה, שיום, חשיבה סדרתית, דמיון ועוד, תוך כדי ביצוע אתגרים מוטוריים וחושיים מורכבים.

מה קורה כשהילד מצליח?

ברגע שהילד כבר מצליח לעשות ג'גלינג בסיסי ברמה טובה, לא זאת בלבד שהוא נהנה, הוא גם מרוויח תחושת שליטה עצמית ואחריות, תחושה שאינה חלק מהחוויה הרגשית אליה הוא רגיל. כשמגיעים עם ילדים למקום כזה, הם הופכים להיות יצירתיים ביותר:

אחד הנערים עימם אני עובד, אשר תמיד סבל מאי-שקט גופני ומחוסר יכולת לשבת יותר מכמה דקות ברצף, סיפר לי שכשהוא צריך לפתור בעיה בטריגונומטריה או במתמטיקה, הוא רושם אותה על הלוח ועושה ג'גלינג בזמן שהוא חושב על פתרונות אפשריים. הוא מצא כי הג'גלינג ממקד אותו. היות והג'ינגול כבר הפך לפעולה אוטומטית, הוא אינו דורש ממנו מאמץ קשבי מיוחד, והוא מסוגל לחשוב ולפתור בעיות מהר יותר וטוב יותר בדרך זו.

נער אחר מצא שג'גלינג עם שלוש ביצים לא מבושלות, במשך כמה דקות, לפני הכנת השיעורים, בזמן שאמו בחדר אחר, מעורר אותו בצורה מופלאה. לאחר מכן הוא מסוגל ללמוד ברצף, במשך כ-15 דקות. כששאלתי אותו מה קורה כשהוא מפשל וביצה נשברת, הוא צחק ואמר: "זה לא משנה כלום. אז הצעקות של אימא מעוררות אותי מספיק".

למי שאינו מכיר התנהגויות נרכשות של מתמודדים עם בעיות קשב וריכוז, תשובה זו של הילד יכולה להתפרש כסוג של נרקיסיזם, כחוצפה וכזלזול באחרים. אך מה שהילד אומר בפועל הוא: "אני חייב ריגוש חזק כדי לעורר את עצמי ולהתרכז". הוא עושה מה שהוא צריך לעשות כדי לשמור על עצמו ערני. שיפוט מוסרי אינו ממין העניין במצבים כאלו. בפוסט הבא תוכלו למצוא הרחבה בנושא התנהגויות של ילדים המתמודדים עם ADHD

ג'גלינג וסובלימציה

בדומה לאופן בו חלק גדול מהספורטאים שאני מאמן משלבים בין ספורט וג'גלינג, גם מתמודדים עם לקויות בקשב וריכוז משתמשים בפעולת הג'גלינג כסובלימציה. ('סוּבְּלִימַצְיָה' היא מושג יסודי בפסיכולוגיה של פרויד, המתאר את הפניית הכוחות המנטליים של האדם, מפעילויות שנתפסות כשליליות אל עבר פעילויות חיוביות).

הם לוקחים אתם את כדורי הג'גלינג לבית הספר וכמה דקות לפני מבחן "מלחיץ" הם מנטרלים את הרעשים והמחשבות המטרידות על-ידי התרכזות בפעולת הג'גלינג. חשוב לציין כי מבחינה נוירולוגית, הג'גלינג אינו באמת מוריד לחץ. הוא רק שובר את מעגל הלחץ, שניזון ממחשבות מעוררות דאגה, ומונע מהלחץ להגיע לרמה בה יפגע בתפקוד הילד. הג'גלינג בעצם מאלץ את הילד להתרכז בפעולות שהוא עושה ולא במחשבות, ובדרך זו הוא משמש ככלי יעיל לוויסות עצמי. להרחבה על רמות חרדה וויסות עצמי אתם מוזמנים לקרוא בפוסט על חרדה וקבלת החלטות בספורט.

לסיכום, ג'גלינג, שעשוי להיראות מהצד כשעשוע תמים במהלך האימון הנוירו-קוגניטיבי במקרה הטוב, או כבזבוז זמן מוחלט במקרה הרע, תורם לטיפול תרומה משמעותית ביותר, במישור המוחי והרגשי גם יחד.

מבחינה מוחית הוא משפר את הקואורדינציה, מפתח את יכולות הקשב והריכוז ומסייע לוויסות עצמי.

מבחינה רגשית הוא מעצים את תחושת המסוגלות העצמית של המתאמן, מאפשר לו חוויה של רכישת מיומנות, ללא התסכול ותחושת הכישלון אליהן הוא רגיל, מפתח שליטה עצמית, יצירתיות ואחריות, מחזק את הקשר הטיפולי ומוסיף הנאה לטיפול.

החלק הבא של הפוסט, שאפרסם בשבוע הבא, יעסוק בג'גלינג אצל ספורטאים.

להורים למתמודדים עם ADHD אמליץ לקרוא את הפוסט בחירת חוגים לילדים עם ADHD