על חרדה וקבלת החלטות בספורט

המונדיאל של שנת 2014 נכנס להיסטוריה מסיבות שונות, אבל אחד הרגעים הזכורים ביותר בו, התרחש במשחק בין אורוגוואי לאיטליה, שהעלה את אורוגוואי לשמינית הגמר. עד הדקה ה-78 לא הובקעו שערים. ההזדמנות הטובה ביותר לאורוגוואי הייתה בדקה ה-66, כאשר בופון, בהצלה וירטואוזית הצליח לעצור את סוארס, שהיה לבדו מולו.

ואז הגיע הדקה ה-78. סוארס, כפי שעשה כבר פעמיים בעבר, לא הצליח לשלוט בעצמו ונעץ את שיניו בכתפו של הבלם האיטלקי קייליני. למזלו הרב, השופט המקסיקני לא ראה את התקרית ולאחר שאורוגוואי הצליחה לכבוש בדקה ה-81, היא הדיחה את איטליה ועלתה לשמינית הגמר.

Luis Suarez Bites Italian Defender At World Cup

כאשר נשאל סוארס, חודשים לאחר התקרית, מדוע נהג באופן כה מטופש, שלא הועיל בדבר ושהיה עלול להביא להרחקתו ולהדחתה של אורוגוואי, הוא טען: "כמה דקות לפני שנשכתי את קייליני פספסתי הזדמנות להעלות אותנו ל-1-0. אם הייתי מבקיע את הגול ואם בופון לא היה עוצר, לא הייתי עושה כלום. אבל פספסתי את ההזדמנות שהייתה לי. כאשר אחרי המשחק הלב מפסיק לדפוק כמו משוגע, קל לחשוב בהיגיון ולהבין שזו הייתה פעולה טיפשית. אבל במתח של המשחק, עם כל האדרנלין שזורם, לא חשבתי על כך שנשארו עוד 20 דקות למשחק ועל כך שכל העולם רואה אותי. הפחד מהכישלון היה כמו ערפל שכיסה כל מחשבה אחרת. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה – פספסתי ואנחנו מודחים. ההיגיון בכלל לא עובד במצב כזה".

וזה בדיוק מה שקרה. לסוארס ולעוד המוני ספורטאים אחרים. האמיגדלה שלהם תפסה פיקוד והשתלטה על יכולתם לחשוב.

'חטיפת' האמיגדלה

מהי האמיגדלה? האמיגדלה כוללת שתי בלוטות בצורת שקד (אחת בכל מחצית של המוח), הנמצאות בעומק האונה הרקתית התיכונה של בעלי חיים רבים, ובהם האדם. במהלך ההיסטוריה היה לה חלק חשוב ביכולת ההישרדות של האדם – היא זו שסייעה לו להגיב במהירות ולהתחמק מטורפים ומאיומים על חייו, באמצעות מנגנון 'הילחם, קפא במקום או ברח'.

כאשר היא נכנסת לפעולה, היא מעלה את קצב פעימות הלב, מגבירה את הסוכר בדם, מזרימה דם לשרירי השלד וכך מאפשרת לפעול בעוצמה ובמהירות ומביאה להפרשת הורמונים כמו אדרנלין, קורטיזול ודופמין, המגבירים את יכולת התגובה של האדם.

במקביל, עם זאת, פעולתה של האמיגדלה פוגעת בכושר הריכוז ומקשה על החשיבה הבהירה. אצל סוארס ואצל כל מי שחווה חרדה בחייו, האמיגדלה 'חוטפת' את יכולת החשיבה ההגיונית והצד הרגשי והאינסטינקטיבי משתלט על ההכרה.

העובדה שחרדה פוגעת ביכולות הקוגניטיביות היא אחת המוסכמות השכיחות ביותר, והמונח "חרדת בחינות" מוכר כמובן לכל מי שבילה שנים לא-מעטות מחייו בבית הספר.

אבל, וזה אבל גדול, רמה מסוימת של חרדה דווקא מועילה ליכולות הלימודיות ומשפרת את הזיכרון. את העובדה הזו אישש מחקר שנערך באוניברסיטת ווטרלו שבארה"ב.

המחקר, בו לקחו חלק 80 סטודנטים לתואר ראשון, מצא כי רמות נשלטות של חרדה סייעו לאנשים לזכור פרטי אירועים. כמו כן נמצא כי כאשר רמות החרדה הופכות לגבוהות מדי או לפחד, הזיכרונות עלולים "להיצבע" - תופעה בה אנשים מתחילים לקשר אלמנטים ניטרליים של חוויה להקשר השלילי.

"אנשים עם חרדה גבוהה צריכים להיות זהירים", אמרה אחת מעורכות המחקר, מיירה פרננדס, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ווטרלו. "במידה מסוימת, קיימת רמה אופטימלית של חרדה המסייעת לזיכרון שלך, אבל אנחנו יודעים ממחקרים אחרים כי כאשר החרדה עולה בהדרגה, היא עלולה להגיע לנקודת המפנה, שתפגום באיכות הזיכרון שלהם ובביצועיהם הקוגניטיביים".

במחקר השתתפו 80 סטודנטים מאוניברסיטת ווטרלו (64 מתוכם נשים). כל המשתתפים עברו מבחנים שקבעו את נטייתם הטבעית לדיכאון ולחרדה.

התגלה כי אנשים בעלי נטייה מוגברת לחרדה הראו רגישות מוגברת להשפעות ההקשר הרגשי על הזיכרון שלהם, כאשר המידע הניטרלי נעשה מוכתם או צבוע על ידי הרגש שבו הוא היה קשור במהלך תהליך הקידוד בזיכרון.

חרדה וביצוע מוטורי

תוצאות אלה חזרו על עצמן גם במחקרים שבדקו לא רק מטלות קוגניטיביות, אלא גם ביצוע מוטורי. במחקר שנערך בשנת 2016 באוסטרליה נבדקה השפעת לחץ וחרדה על למידה מוטורית-תפיסתית. 36 משתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. שתי הקבוצות השתתפו בשני מפגשים, שהתקיימו בהפרש של 24 שעות זה מזה. הקבוצה הראשונה נדרשה לבצע מטלה אריתמטית הידועה כמגבירה את רמת הלחץ והחרדה. הקבוצה השנייה ביצעה מטלה ניטרלית באופייה. לאחר שלב זה למדו שתי הקבוצות לבצע פעולה מוטורית מסוימת. 24 שעות מאוחר יותר נבדקה רמת הטמעת הפעולה על ידי שתי הקבוצות. הקבוצה שנחשפה ללחץ לפני שלב הלימוד הראתה, בהשוואה לקבוצת הביקורת, זמני ביצוע מהירים יותר, תנועות מדויקות יותר ואף מגוונות יותר.

חרדה וקבלת החלטות

כפי שראינו, חרדה מסייעת לשיפור היכולות הקוגניטיביות והזיכרון, ומסתבר שגם לקבלת החלטות. עליית מפלס הלחץ מביאה לשיטפון הורמונלי, המביא לעוררות, רגישות רבה יותר למתרחש ותחושה עזה יותר של חיות. הנתונים האלה מסייעים לספורטאי להגיב מהר יותר ולמצות טוב יותר את הפוטנציאל שלו.

כל זה נכון כמובן, כל עוד מפלס הלחץ לא מגיע לרמה המשתקת את הספורטאי (מצב 'קפא במקום'), גורמת לו לבצע פעולות שגויות (סוארס) או 'להיחנק' (מצב 'ברח') בזמן אמת. דוגמה כזאת היא למשל כדורגלני אנגליה, שבמשך שנים כשלו במשחקים בהם ההכרעה במשחק נקבעה על סמך בעיטות העונשין. הלחץ הכרוך במעמד וזיכרון הכישלונות הקודמים שלהם גרם להם לקבל החלטות שגויות ולבעוט בעיטות גרועות.

England Always Lose On Penalties

ספורטאים גדולים, לעומת זאת, מזהים בלחץ דווקא הזדמנות. הרגעים בהם כולם קורסים סביבם הם עבורם הרגעים בהם הם מסוגלים להפיק מעצמם את המיטב. חשבו למשל על רונאלדו כשהוא בועט בעיטות עונשין או על קבלת ההחלטות של שחקני כדורסל גדולים במאני טיים.

סיכום

אירועי ספורט הם אירועים מלחיצים מטבעם, הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית. הצורך להביא את היכולות למיצוי מקסימלי, כאשר הספורטאי נתון תחת 'זכוכית מגדלת' של עיני הצופים במגרש ולעיתים גם ברחבי העולם, מסוגל לשבש את שיקול הדעת של כל אדם.

הלחץ, מצד שני, נדרש כדי להפיק מהספורטאי רמת ביצוע טובה יותר וספורטאי הבוחר בקריירה תחרותית לא יכול להימנע ממצבי לחץ.

הפתרון, לכן, צריך להיות פנימי. מאחר והלחץ החיצוני אינו נתון לשליטה, הגורם היחיד בו יכול לשלוט הספורטאי הוא האופן בו הוא חווה את הלחץ. טכניקות להתמודדות עם הלחץ מסייעות גם הן וכך גם עבודה עם מאמן מנטלי.

קראו את הפוסט "לך על זה או עזוב את זה" כדי להבין טוב יותר את המורכבות המרתקת של קבלת החלטות בספורט.

כתב:אייל ברון