טיפ 42 – חלק ד, שש דרכים להפוך למורה או מאמן טוב יותר
לראשונה בעברית הספר הקטן של הכישרון: 52 טיפים לשיפור כישוריך, מאת דניאל קויל!
מה שתמצאו בספר זה הוא אוסף טיפים פשוטים ומעשיים לשיפור מיומנויות, שאספתי ישירות מן החממות בהן ביקרתי ומן המדענים החוקרים את הנושא. הטיפים הוכחו בשטח, הם בעלי גיבוי מדעי והחשוב מכל – תמציתיים. בסופו של דבר כולנו מנווטים בחיים עמוסים ומורכבים. הורה או מורה, ספורטאי או מאמן, אמן או יזם, כולנו רוצים לנצל באופן מיטבי את הזמן והאנרגיה שלנו. בפיתוח הכישרון שלנו אנחנו יכולים להפיק תועלת ממדריך למשתמש, משהו שינחה אותנו – עשו כך, לא כך. אנחנו יכולים להרוויח ממדריך מומחה שמונח בכיסנו. אנחנו יכולים להיעזר בספרון קטן.
4. צור 'כרטיסיות ניקוד' ללמידה
החיים מלאים ב'כרטיסיות ניקוד': נתוני מכירות, דירוגי ביצועים, תוצאות מבחנים, תוצאות טורנירים. הבעיה עם כרטיסיות ניקוד היא בכך שהן עלולות לעוות את סדרי העדיפויות, להטות אותנו לכיוון תוצאות לטווח קצר ולהרחיק אותנו מתהליך הלמידה. כולנו ראינו זאת קורה בעסקים ובספורט. ארגונים שמתמקדים באופן אובססיבי בניצחון היום, נוטים לאבד את קשר העין עם המטרה הגדולה יותר: פיתוח למידה ויכולות התפתחות לטווח הארוך.
הפתרון הוא ליצור בעצמך את כרטיסיות הניקוד שלך. בחר מדד שמודד את המיומנויות שאתה רוצה לפתח, והתחל לעקוב אחריו. השתמש במדידה הזו כדי להמריץ ולתת כיוון למאומנים שלך. כפי שקובע הפתגם, "הנך מה שאתה סופר".
למשל, פגשתי מספר מאמני כדורגל, כדורסל והוקי מובילים שעוקבים אחר מספר המסירות החכמות שמוסרות קבוצותיהם במהלך המשחק. הם משתמשים במספר הזה – ולא בתוצאת המשחק – כמדד המדויק ביותר להצלחת קבוצתם. השחקנים מפנימים את המדד ומנסים להתעלות על עצמם בכל משחק. בלי קשר למה שקורה על לוח התוצאות, המספר הזה מספק להם דרך מדויקת למדוד את ההתקדמות האמתית שלהם.
טוני שיי, מייסד קימעונאית הנעליים 'זאפוס', התחיל את דרכו בדחף העז ליצור את צוות שירות הלקוחות המיומן ביותר בעולם. אמת המידה הרגילה להצלחתו של צוות שירות לקוחות היא מספר הלקוחות שהצוות משרת בכל שעה. אבל לשיי, אמת המידה הרגילה הזו הייתה חסרת משמעות. הוא לא רצה להיות רק יעיל – הוא רצה שהלקוחות יהיו מרוצים. משום כך התעלם שיי מהנתונים על מספר הלקוחות שטופלו בכל שעה, והחל לתעד את מספר הפעמים שנציגי שירות הלקוחות שלו עשו מעל ומעבר למה שהם אמורים במסגרת תפקידם – וסיפקו שירות מסוג "וואו", בסלנג של זאפוס. הרגעים הללו, שנספרו וצוינו לשבח על ידי החברה, היוו את כרטיסיית הניקוד. ונראה היה שזה עובד: באחד הימים החליט שיי לאתגר את צוות שירות הלקוחות שלו. הוא התקשר בעילום שם באמצע הלילה לשירות הלקוחות, וביקש להזמין פיצה. בתוך זמן קצר הוא קיבל רשימה של חמש הפיצריות הקרובות ביותר למקום מגוריו, שהיו עדיין פתוחות.
