פעם סקנדל ופעם פסטיבל – שינוי ברירת המחדל המוחית

היה היה שחקן כדורגל. שחקן מוכשר לכל הדעות, אנרגטי, חכם, נמרץ ומשקיע, אך בעל ליקוי אחד בולט – בכל פעם שהגיע אליו הכדור, הוא נהג לעשות בדיוק את אותו הדבר – הרחיק את הכדור במסירה ארוכה. לפעמים זו הייתה הבחירה הנכונה, אך פעמים רבות אחרות בחירה שגויה בהחלט.

כיון שהיה שחקן נבון, הוא הבין במהירות כי המגרעת הזו פוגעת בתפקודו ובתפקוד הקבוצה. הוא פנה אלי לטיפול וביקש עזרה. כאשר ניתחנו יחד את אופן הפעולה שלו, ראינו כי במהלך המשחק הוא פועל רק בגלי המוח הגבוהים שלו ומתקשה מאוד לעבור לפעילות בגלי מוח נמוכים, הנחוצים לשם תהליך קבלת ההחלטות במשחק. לאחר שתרגלנו יחד ושיפרנו את תפקוד מערכת הוויסות שלו, הצליח השחקן לעבור טוב יותר בין רמות הפעילות המוחית, וכתוצאה מכך לבחון את האופציות שניצבו בפניו בכל פעם ולבחור באפשרות המתאימה ביותר.

השחקן הזה אינו חריג. כולנו - מאמנים, שחקנים, מורים, הורים ותלמידים - פועלים לפעמים על-פי ברירות מחדל מוחיות. חלקן טובות, חלקן מכשילות. על-מנת לשפר את התפקוד שלנו, עלינו ללמוד להשתחרר מברירות מחדל מכשילות. הבעיה היא שאין זה מספיק להגיע למודעות עצמית בנוגע לשינוי שאנו מבקשים לעשות. צריך גם את היכולת לעשות זאת.

"בזכות האימון הנוירו-קוגניטיבי, השחקנים היו הרבה יותר רגועים, הם הצליחו לקבל הרבה יותר מסרים ולהעביר אותם למגרש, שזה אולי הדבר הכי חשוב למאמן" (עודד קטש)

תסתכל אלי כשאני מדבר אליך

באחת מהרצאותיו מסביר ריצ'ארד לאבוי, איש החינוך האמריקני, בהומור האופייני לו, שכולנו יודעים שהתגובה הראשונה לפחד או חרדה, התגובה האנושית ביותר, היא ניתוק קשר-עין עם מקור החרדה. ואף על פי כן, מרבית המורים, ההורים והמאמנים דורשים ומצפים מהילד או הילדה, להביט בהם שעה שהם כועסים, נוזפים או מתרגזים עליהם. הם עושים זאת למרות שהם מודעים לכך שדרישתם לקשר עין ברגע זה רק מעצימה את חרדת הילד ונוגדת הרבה מאוד תיאוריות פסיכולוגיות על חרדה.

דוגמה זו מתייחסת לבחירה בברירת מחדל התנהגותית אצל אנשים בוגרים, בעלי מודעות, שמגדלים, מלמדים ומחנכים ילדים. ולמרות כל נתוני הפתיחה הטובים שלהם, מודעותם והבנתם אינן באמת משנות את ברירות המחדל של התנהגותם.

נעולים בברירת המחדל

חישבו עכשיו על ילד שמכדרר כדורסל ומביט על הרצפה, על שחקן כדורגל המוביל כדור כשמבטו מופנה לדשא, במקום להרים את ראשו ולסקור את השטח או על שחקן כדורסל שמקבל את הכדור עם הגב לסל ופונה תמיד לאותו כיוון, מבלי לבחון איפה נמצא השחקן השומר עליו. ההתנהלות הזו הפכה את חייהם של השחקנים השומרים על הכדורסלן הזה לקלים מאוד – הם ידעו בדיוק לאן ילך ופשוט חיכו לו שם.

להוציא את המקסימום ממה שיש

הילד, שחקן הכדורגל ושחקן הכדורסל עושים זאת שוב ושוב, למרות גערות המאמן המתוסכל, בדיוק כמו שחקן הכדורגל שהזכרנו בפתיחת הפוסט. ברור, כולנו היינו שמחים אם לשחקנים כאלו היו יסודות נכונים וטובים יותר, אבל לצערי אין זה המצב לרוב. שחקנים אלה, בעלי ההרגלים הרעים, הם השחקנים שאותם אנו צריכים לאמן ולשפר, עד למיצוי הפוטנציאל שלהם.

מאמנים נטולי ידע מספיק על תפקודי מוח וחשיבה תחת לחץ, מפרשים את ברירת המחדל המוחית של השחקן כסוג של חוסר אינטליגנציה, שלא לומר טיפשות. את המשפט "הוא פשוט לא מבין מה שמסבירים לו", שמעתי עשרות פעמים ממאמנים איתם אני עובד. "הוא מבין טוב מאוד (הוא לא טיפש)", אני משיב להם. "הוא פשוט לא מצליח להשתחרר מברירת המחדל המוחית שלו בזמן אמת. מדובר בכשל ביצועי ולא באינטליגנציה לקויה או בחוסר מוטיבציה של השחקן".

התסכול של השחקן הוא כפול: הוא מבין שהוא טועה ושכולם רואים את זה, ולמרות ההבנה הוא לא מצליח לשנות את התנהגות שלו.

דיסלקציה ספורטיבית

בהשאלה מתחום הטיפול החינוכי, שגם בו אני עוסק, ניתן לומר שמצבו הרגשי של השחקן המדובר לעיל, דומה למצבו הרגשי של ילד דיסלקטי חכם, שאינו מצליח לקרוא כראוי. המשפט: "אם הוא היה יכול, הוא היה רוצה", מתאר את שניהם טוב יותר מאשר המשפט: "אם הוא היה רוצה, הוא היה יכול".

ברגע שמאמנים יאמצו נקודת מבט זו על המצב בו השחקן נמצא, הם יגדילו משמעותית את הסיכוי שיצליחו לעזור לו להשתחרר מברירת המחדל המוחית שלו. אין ספק שהדבר דורש ממאמן כוחות נפשיים גדולים, אבל האמת הפשוטה היא שאם המאמן לא יכיל את השחקן, הוא עלול לכלות אותו. על הטעות הכפולה של מוריניו ביחסו לבאלוטלי כתבתי בפוסט: אחד 'מה שבא לי' ואחד מיוחד.

מצד שני, על השחקן גם להיות מודע לעצמו ולשדר למאמן מוטיבציה גבוהה להתמודד עם הכשל הביצועי ולא להסתגר ולהתגונן, כפי שקורה לעיתים קרובות.

מה עושים?

קודם כל מזהים, מגדירים ובוחרים גישה מכילה.

דרך אחת ליצור שינוי היא להתמקד בבניית הרגלים חדשים, במקום לתקן את ההרגלים הישנים. הרחבה על אופן הפעולה הזה תוכלו למצוא בטיפ הבא מספרו של דניאל קויל, "הספר הקטן של הכישרון".

אפשרות שנייה היא אימון מוחי, שמשפיע על תפקודי הקשב והריכוז של השחקן ועל יכולת הוויסות שלו. אחת מהבעיות האופייניות ביותר לספורטאים שנדרשים לקבל החלטות תחת לחץ במשחקים המאופיינים ברובם במיומנויות פתוחות (מיומנות בה הדרישות משתנות כל הזמן ואינן קבועות, בניגוד לזריקת עונשין בכדורסל למשל, שהיא קבועה תמיד), היא קושי במעברים בין מצבי עוררות וקשב משתנים.

מצבי העוררות וסוגי הקשב מתאפיינים במעבר בין רמות פעילות שונות של גלי המוח. רכז כדורסל שדוחף את הכדור קדימה, מצד אחד של המגרש לצד השני, חייב להיות במצב עוררות גבוה ובמצב קשב ממוקד. אבל כאשר הוא צריך לעצור את הריצה, להאט את הקצב ולנהל את חבריו לקבוצה, הוא נדרש למצב עוררות נמוך מעט יותר, ולמיומנות של חלוקת קשב. במידה ומשהו משתנה (למשל הסתיימו 24 השניות המוקצבות להתקפה), הוא צריך לחזור למצב הקודם.

במידה מסוימת, אפשר להשוות אותו למכונית פרארי. הוא צריך להיות מסוגל לעלות מ-0 ל-100 קמ"ש במהירות, להאט ל-80 קמ"ש בסיבובים, ושוב להאיץ בישורת האחרונה. כשהספורטאי עובד ברמת עוררות גבוהה ובמיקוד קשב מוגבר, גם שדה הראייה שלו משתנה: או שהוא רואה רק בכיוון אחד, או שהוא רואה הכול, אבל הלחץ ומצב העוררות שלו לא מאפשרים לו להתפנות לעיבוד הנתונים שהוא רואה.

אחד הנושאים עליהם מדבר מאמן הכדורסל אטורה מסינה בהרצאותיו, הוא ההבדל בין ה-Ability (יכולת) של השחקן ל- Availability (זמינות) שלו. בהרצאה זו הוא מתייחס להבדל בין היכולת לבין הזמינות של השחקן למסור את הכדור - כחלק מיצירת האמון בין השחקנים בקבוצה ומתמקד בעבודת צוות. אימון מוחי לוויסות גלי המוח ישפר את ה-Ability של הספורטאי לעשות את המעברים הנדרשים ממנו בצורה טובה, מה שכמובן ישפיע על ה- Availability שלו לקבל החלטות טובות יותר.

בעיות קשב וריכוז אצל ספורטאים

בסופו של דבר, ספורטאים רבים, גם אם אינם מאובחנים, סובלים מקשיים בקשב ובריכוז. בחירתם להתמקד בספורט מעידה על כך שבתחום זה הם מצליחים יותר, למרות הקשיים שלהם או שזהו המקום היחיד בו הם מצליחים, למרות הקשיים שלהם.

הסיבות לכך מגוונות וחלקן נעוצות בעוצמת הגירוי המוחי שהספורטאי התחרותי חווה, עוצמה שעוזרת לו להתמקד, למרות הקשיים ואף להפיק מעצמו את המיטב.

"הסטטיסטיקה שלי השתפרה בכל הפרמטרים: בנקודות, בריבאונדים באסיסטים, ביחס

אבודים שירד, וזה עשה אותי שחקן הרבה יותר טוב" (עומרי כספי)

סיבה אחרת יכולה להיות נעוצה דווקא בכישוריו הגופניים והאתלטיים של השחקן, שלעיתים נתפסים כמשמעותיים יותר מקשיי הקשב והריכוז שלו. התוצר, במקרה כזה, יהיה ספורטאי-על, בעל תפקוד לא-יציב ובעיות שליטה עצמית, כדוגמת גלן רייס ג'וניור, שחקן הפועל חולון בכדורסל.

תמיד יהיו ספורטאים מוכשרים, בעלי נתונים פיזיים, 'שיספקו את הסחורה' על המגרש, למרות הקשיים. אבל הם המעטים היוצאים מהכלל, במיוחד לנוכח העובדה שפיתוח הצד הפיזי בלבד פשוט לא מספיק כדי להתמודד עם דרישות הספורט המודרני. כפי שאמר פיל ג'קסון, "במאבק בין השחקן החזק לשחקן החכם, תמיד ינצח השחקן החכם".

מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר

הכדורסל והכדורגל בעידן המודרני משוחקים מהר יותר ונעשים פיזיים יותר. כתוצאה מכך, זמן התגובה ומרווח קבלת ההחלטות העומד לרשות הספורטאי מתקצר דרמטית, ועומס הגירויים המציף אותו מתגבר. כדי להצליח לעמוד בדרישות הקוגניטיביות הללו ולקבל החלטות טובות יותר תחת לחץ, זקוק השחקן למיומנויות חלוקת קשב וריכוז מתמשך טובות יותר.

ביטוי מובהק לכך נמצא למשל אצל פפ גוורדיולה, שאמר לפני כשנה בראיון: "הצד הפיזי של השחקנים לא מעניין אותי כלל. המוח שלהם הוא הדבר היחיד שחשוב לי באמת".

הנתונים של הכדורגל המודרני, למשל, מדגימים טוב מכל את התקצרות הזמן בו מחזיקים כדורגלנים בכדור, לפני שהם מעבירים אותו הלאה. כדורגלני נבחרת גרמניה, שהשתתפו במונדיאל בשנת 2006, החזיקו בכדור בממוצע במשך 2.9 שניות בכל נגיעה. בשנת 2014 צנח הזמן הזה ל-0.9 שניות בלבד, ירידה של כמעט 70% בתוך שמונה שנים!

במקבילי לעלייה בדרישות הספורט בעידן המודרני, התפתחו גם כלים המאפשרים לחולל שינוי ושיפור אצל הספורטאים. לא רק במסגרת האימון הספורטיבי אלא גם באימונים קוגניטיביים ייעודיים לספורטאים. האימונים הללו, בחזוני האוטופי, צריכים להיות חלק אינטגרלי מהאימונים כבר בגילאים הצעירים, במקום להיתפס כסוג של העשרה, כפי שקורה היום במקומות מעטים בארץ.

לשמחתי, במחלקת כדורסל הנערות של מכבי רעננה עושים זאת כבר שבע שנים ברציפות, ואין זה מקרי שמחלקה זו הפכה למודל לחיקוי ולהערכה גם במקומות רבים אחרים, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה ניהולית. במקום בו יש דרך, יש חזון וישנם אנשים טובים, החדשנות בחשיבה וההתאמות לדרישות הספורט המודרני הם ברורים מאליהם. הם חלק מהדרך.

קליפ הישגים חלק א: מכבי רעננה כדורסל נערות

קליפ הישגים חלק ב: מכבי רעננה כדורסל נערות