הצלחתי משום שהאמנת בי - חלק ב'
המאמן, הדרך, המוטיבציות
במידה ולא קראתם את חלקו הראשון של המאמר, מוזמנים לקרוא אותו בלינק המצורף.
חלק ב – אבחון הכוחות המניעים המרכזיים שמאפיינים כל שחקן
בחלק זה של המאמר אספק למאמן כלים לאבחון סוגי המוטיבציה שמאפיינים את השחקנים שלו, כפי שירצארד לאבוי, מחבר הספר "פריצת דרך במוטיבציה"(אמציה הוצאת ספרים) מגדירם.
חשוב לציין, כי בלתי אפשרי ליצור פרופיל מדויק ואין שום כוונה לתייג שחקן בסטריאוטיפ מסוים - שהרי בני האדם תמיד מורכבים יותר מכל פרופיל שלהם. לרוב השחקנים יש כמה כוחות מניעים, ובכל זאת, על דרך הפשט, אפיון כוחות מניעים מרכזיים של כל שחקן יעזור למאמן לתמוך בשחקן ולהפיק ממנו יותר.
חברות מושג שמתאר צורך חזק להשתייך לקבוצה. שחקן שמאופיין בחברות בד"כ ישקיע זמן ואנרגיה בקשירת קשרים. יהיה פתוח, ידידותי, בעל ביטחון עצמי וחיובי. בד"כ טיפוס בעל תכונות אופי פוטנציאליות למנהיגות.
שחקן זה ישמח לקיים אינטראקציה עם אחרים ולקחת אחריות. הכוח המניע המרכזי שלו הוא אנשים, כלומר המאמן וחבריו לקבוצה
.
אוטונומיה מושג זה מתאר את השחקן העצמאי בקבוצה - זה שאוהב להיות יותר תלוי בעצמו ופחות במאמץ הקבוצתי. נוטה לקחת החלטות.שחקן זה זקוק לחופש, לעצמאות ולאחריות. אוהב לתקן את עצמו.מונע בעיקר על ידי יוקרה, כוח ופרויקטים.
סטאטוס שחקן שמונע על ידי סטאטוס ירצה בד"כ להשביע את רצונם של אחרים, יפחד לאכזב. יהיה רגיש מאוד לביקורת. קל להביך אותו. דימויו העצמי תלוי במידה רבה בתגובות שהוא מקבל מאנשים שהוא אוהב. מאמן שידגיש את החוזקות שלו בפני שאר הקבוצה יעזור לו בביסוס דימוי עצמי חיובי.שחקן זה מונע על ידי שבחים ופרסים.
סקרנות שחקן כזה יאופיין בצורך וצמא לידע חדש, לא רק בספורט. הוא ישאל הרבה שאלות מתוך רצון אמיתי להבין ולדעת (לא במטרה להציק למאמן); לומד בכוחות עצמו מכל מקור מידע נגיש; רוצה להפיק לקחים.
אגרסיביות המונח אגרסיביות הינו תיאורי ואינו בהכרח בעל קונוטציה חיובית או שלילית, שהרי אפשר, בוודאי בספורט, לתעל אגרסיביות לאסרטיביות, מנהיגות ונחישות. שחקן כזה ידרוש את מה שהוא מאמין שמגיע לו. בד"כ הוא יתקומם מול מה שייתפס בעיניו כחוסר צדק או חוסר הוגנות. הוא יכול לעשות זאת בדרכים לגיטימיות וגם בדרכים שאינן לגיטימיות. שחקן זה מעוניין שדעותיו ורגשותיו יזכו להכרה. הכרה היא הכוח המניע המרכזי שלו.
כוח: הכוח מאפיין שחקנים שיש להם צורך בשליטה. חשוב להם להיות בעלי השפעה. הצורך שלהם בכוח יכול לנבוע מתחושת ביטחון והתנשאות, או מתחושת חוסר אונים ונחיתות - אין כלל בנושא. הם יתמסרו ללקיחת אחריות ולסמכות שיעניקו להם.למאמנים קשה עם שחקנים מסוג זה, משום שהם מעוררים התנגדות. יש להימנע ממאבקי כוח איתם ולהפנים את ההבנה, כי נתינת כוח למישהו אחר אינה מפחיתה מהכוח שלך. מדובר על מצב בו שני הצדדים מרוויחים, ולא אחד על חשבון השני. היות ולשחקן שמונע על ידי כוח יש צורך בשליטה, הוא יכבד כל דמות חזקה שתהיה בשליטה ויזרום איתה. ברגע שדמות המאמן אינה כזו, הוא ינסה להיכנס לתפקיד זה מתוך רצון וצורך אמיתיים להיות בשליטה על הסיטואציה.כשמאמן נתקל במצב כזה, הוא צריך לשאול קודם כל את עצמו, איפה טעיתי .
הכרה שחקנים אלו זקוקים לאישור על יכולותיהם. בד"כ ישמרו כל מדליה וגביע בו זכו במקום גלוי לעין. אין מדובר בשחצנות אלא בצורך גדול יותר משל אחרים בהכרה.
השתייכות מושג שמאפיין שחקנים שיש להם צורך להיות שייכים למועדון, לארגון, למשהו גדול מהם. תחושת ההזדהות והשייכות זו מוסיפה להם ערך עצמי. בד"כ יימצאו בקשר עם הגורמים האחראים במערכת וירצו לזכות באישורם.
ברגע שמאמן משקיע מחשבה לגבי מרכיבי מוטיבציה אלו באישיות השחקנים שלו, גם אם אין מדובר במדע מדויק, ההתנהלות שלו מולם תהיה שונה, מעט מכוונת יותר.שמעתי הרבה מאמנים שאומרים: "אני כל הזמן משבח ומעודד את השחקנים שלי ", כאילו שבח ועידוד הן מילים נרדפות. תשומת לב להבדלים ביניהן תהפוך את השימוש בכלים אלו למדויק ויעיל יותר. שימו לב, שבח הוא תגובה להצלחה ונשלל בכישלון. בשבח טבוע ערך שיפוטי. עידוד, לעומת זאת מהווה הכרה חיובית במאמציו של השחקן ובהתקדמות שלו. עידוד אינו שיפוטי ואינו מותנה בהצלחה.
זיכרו: שבח שחקן אמור להרוויח, עידוד הוא מקבל במתנה. היו מדודים בשבחים והרבו לעודד!
