טיפ 3 – גנוב בלי להתנצל
מה שתמצאו בספר זה הוא אוסף טיפים פשוטים ומעשיים לשיפור מיומנויות, שאספתי ישירות מן החממות בהן ביקרתי ומן המדענים החוקרים את הנושא. הטיפים הוכחו בשטח, הם בעלי גיבוי מדעי והחשוב מכל – תמציתיים. בסופו של דבר, כולנו מנווטים בחיים עמוסים ומורכבים. הורה או מורה, ספורטאי או מאמן, אמן או יזם, כולנו רוצים לנצל באופן מיטבי את הזמן והאנרגיה שלנו. בפיתוח הכישרון שלנו אנחנו יכולים להפיק תועלת ממדריך למשתמש, משהו שינחה אותנו – עשו כך, לא כך. אנחנו יכולים להרוויח ממדריך מומחה שמונח בכיסנו. אנחנו יכולים להיעזר בספרון קטן.
לראשונה בעברית הספר הקטן של הכישרון: 52 טיפים לשיפור כישוריך, מאת דניאל קויל!
הרבה פעמים מספרים לנו שאנשים מוכשרים רכשו את המיומנויות שלהם בכך ש'פעלו על פי האינסטינקטים שלהם'. זה נשמע אולי נחמד, אבל האמת היא שזה קשקוש מוחלט. כל התקדמות נובעת מהפנמה ויישום של מידע חדש, והמקור הטוב ביותר של מידע חדש הם ספורטאי-עילית. אז תגנבו בלי להתבייש.
לגניבה יש מסורת עתיקת-יומין באמנות, ספורט ועיצוב, בהם היא נקראת לרוב 'השפעה'. סטיב ג'ובס הצעיר גנב את הרעיונות של עכבר מחשב ותפריטים נגללים ממרכז המחקר של חברת זירוקס בפאלו אלטו, קליפורניה. הביטלס גנבו את צלילי 'הווו' הגבוהים בכמה מהשירים שלהם מאלילם, ריצ'ארד הקטן. בייב רות הצעיר, שחקן הבייסבול המפורסם, ביסס את חבטת הסיבוב שלו על החבטה האדירה של הגיבור שלו, ג'ו גקסון 'חסר הנעליים'. כפי שפבלו פיקאסו (גנב לא קטן בזכות עצמו) ניסח זאת, "אמנים טובים לווים, אמנים גדולים גונבים".
לינדס ספסטין, מייסדת 'בית הספר ספסטין למוזיקה בת-זמננו', חממה שיצרה אמני פופ המרוויחים מיליוני דולרים, אומרת לתלמידיה: "חמודים, אתם חייבים לגנוב כמו משוגעים. תסתכלו על כל אמן מבצע טוב מכם ותחשבו מה יש לו שיכול לשמש אתכם. ואז תהפכו את זה לשלכם. ספסטין פועלת גם היא על פי עצה זו, וצברה במהלך השנים 14 מחברות עבות של הערות ורעיונות שהיא גנבה ממבצעי-על. במחברות יש רעיונות החל ב'כיצד להגיע לצלילים הגבוהים ביותר' ועד 'איך להתמודד עם קהל פרוע' (בדיחה תהיה הפתרון הטוב ביותר).
גניבה עוזרת גם להאיר כמה מן הצדדים המסתוריים ביותר של הכישרון – למשל למה הצאצאים הצעירים ביותר במשפחות מוזיקליות הם גם המוכשרים ביותר (רשימה חלקית: אנדי גיב, האח הצעיר ביותר בבי-ג'יז, מייקל ג'קסון, מחמישיית ג'קסון, ועוד לא הזכרתי את מוצרט, יוהן סבסטיאן באך, והצ'לן יו-יו מה, כולם הבנים הצעירים ביותר במשפחתם). ניתן להסביר את ההבדל בעזרת תופעת 'מגן הרוח' (ראו טיפ מספר 1) ובעזרת גניבה. כאשר הם גדלים, לבנים הצעירים במשפחה יש גישה טובה יותר למידע איכותי. יש להם הרבה יותר הזדמנויות לראות את אחיהם הגדולים מופיעים, לחקות ולראות מה עובד ומה לא. במילים אחרות – לגנוב.
כאשר אתה גונב, תתמקד בדברים ספציפיים, לא ברושם כללי. תתפוס עובדות קונקרטיות: הזווית של המרפק השמאלי של שחקן הגולף בסוף החבטה, הפיתול באמה של המנתח, הצורה והמתח המדויקים של שפתי הזמר כאשר הוא מגיע לצלילים הגבוהים, משך הזמן המדויק שמחכה הסטנדאפיסט לפני הפאנץ' ליין. שאל את עצמך:
מהן בדיוק התנועות הקריטיות כאן?
מה ההבדל בין האופן בו הם מבצעים את התנועות האלה, לאופן בו אני מבצע אותן?
לסיכום אומר רק שאתם לא צריכים להיות קובי ברייאנט או מייקל ג'ורדן, אבל אתם כן צריכים ללמוד משהו מהדרך בה הם עושים את מה שהם עושים, ולהפוך את זה לשלכם, בדיוק כמו האח הצעיר למשפחת ג'קסון, האח הצעיר למשפחת גיב או באך ואחרים.
https://bit.ly/2xrFyC8לאחר כל האימונים, הנתיבים העצביים שלהם הם כבלי תקשורת רבי-עוצמה – פס רחב אמתי, המעביר מידע במהירות האור
