אימון נוירו-קוגניטיבי לטיפול בלקויות למידה ו-ADHD – חלק שלישי

שלבי הטיפול

בשני הפוסטים הקודמים בסדרה שלנו למדנו להכיר את הקשר בין המרחב לבין הקריאה, את המהפך התפישתי עימו נדרש הילד להתמודד כאשר הוא מגיע לכיתה א', ועד כמה הופכים הדברים להיות מורכבים כאשר הילד נדרש להתמודד בנוסף עם קשיי קשב וריכוז.

בפוסט זה נכנס לראשונה לעבי הקורה, ונראה מה מתרחש במהלכו של הטיפול הנוירו-קוגניטיבי וכיצד מסייעים התרגולים שמבצע הילד במהלך הטיפול לרכישת הקריאה שלו.

הנחת היסוד של שיטת הטיפול מתבססת על תובנות חדשות במחקר המוח, שהראו כי במוח מתקיימים קשרי גומלין הדוקים בין יכולות ופעילות מוטורית לבין יכולות מוחיות גבוהות, החיוניות לרכישת הקריאה. על היכולות הללו נמנות קליטה, עיבוד, פענוח, ניתוח והסקת מסקנות ועוד. כפי שכותב ד"ר ג'ון רייטי, נוירו-פסיכיאטר מאוניברסיטת הארוורד: "תפיסת כדור קשורה לתפקודים המוטוריים של המוח. אך עריכת חישוב שכלי אף היא קשורה בהם." משום כך אני מקפיד לפתח במהלך הטיפול את היכולות המוטוריות של הילד והטיפול מתבצע תוך כדי תרגילים בתנועה.

שלב ראשון - מסירות כדור

כל טיפול מתחיל במשחק. כשילד מגיע אליי לטיפול, אני כמעט תמיד מתחיל במשחק מסירות. תוך כדי המשחק אנו משוחחים ובמקביל אני בוחן את יכולת המוטוריקה הגסה שלו ואת האופן בו הוא תופש או מוסר כדור. אני בוחן שאלות כגון: האם הוא מווסת עוצמת מסירה כראוי? האם הוא נוהג למסור את הכדור רק בצורה אחת או מסוגל לכמה סוגי זריקות? ושאלות רבות נוספות.

שלב שני - הצלבות

לאחר מספר רגעים אני מבקש מהילד לבצע הצלבות, כלומר לגעת עם היד הימנית ברגל השמאלית ולהפך. יכולת ההצלבה מספקת לי אינדיקציה בדבר איכות הקשרים המתקיימים אצל הילד בין שני חלקי המוח.

אם הילד אינו מסוגל לעשות זאת, קרוב לוודאי שאמצא אצלו קשיים במוטוריקה ובקואורדינציה. הקשיים הללו אינם משפיעים רק על כישוריו הלימודיים אלא גם, פעמים רבות, על דימויו העצמי ועל כישוריו החברתיים. במקרה כזה אני מלמד את הילד את הפעולה המוצלבת, עד שיבסס אותה. אם פעולה זו מבוססת אצלו כראוי, אני ממשיך הלאה בבדיקה.

ילד שרכש במהלך הטיפול את היכולת לבצע הצלבות, יפגין לרוב שיפור במשחקי כדור, במוטוריקה גסה, ולעתים ישתפר גם חוסר השקט הפסיכו-מוטורי שאפיין אותו קודם לכן.

שלב שלישי - צעידת השמונה

השלב הבא הוא צעידת דפוס השמונה: אני מניח שני שרפרפים במרחק של 1.5 מטר עד 2 מטר ביניהם ואז מדגים כיצד אני הולך ביניהם. אני מבקש מהילד לחקות אותי ולצעוד ביניהם בדפוס הספרה 8, תוך כדי מיקוד העיניים בנקודת מיקוד באמצע ה-8.

ילדים מסוימים, שהתפיסה המרחבית שלהם לוקה בחסר, יצעדו בדפוס אליפסה במקום 8. אחרים יכולים לחזור על אותו עיגול פעמיים. ויש כמובן את אלה שיעשו זאת כמו שצריך ובקלות.

כדי לשלב בין מיקוד חזותי למיקוד שמיעתי, אני מניח מתחת לנקודת המיקוד רמקולים המשמיעים מוזיקה.

היכולת לבצע תרגיל זה והאופן שבו הוא מבוצע, מעידים על יכולת שיתוף הפעולה התנועתי-חושי של הילד.

מערכת הוויסות ותרגול מיומנויות למידה בסיסיות

הילד האיטי - מיקוד מבט וצעידה איטית בדפוס ה-8

לעתים הילד מצליח לבצע שמיניות תוך כדי מיקוד קשב, אבל המאמץ הנדרש ממנו לשם כך בולט מאוד לעין. המתבונן מהצד יראה דפוס כזה: הילד צועד בשמינייה באופן חופשי וזורם אך אינו ממקד את מבטו במרכז השמונה. כשהוא מתבקש למקד מבט, הוא מאט את הקצב, גופו מתכופף קדימה וכעבור רגע הוא שואל: "כמה זמן אני צריך עוד ללכת ככה?" ילד כזה יתקשה מאוד להעלות את קצב ההליכה הממוקדת שלו והנחיה פשוטה לא תספיק לו. הדפוס הדומיננטי שלו יכריע, ובתוך מספר רגעים הוא יחזור לקצב ההליכה האטי, עדות מובהקת למאמץ הפיזי והמנטלי שהוא משקיע בביצוע המטלה.

מבחינתי, המשמעות של זה היא פשוטה. הילד משקיע המון אנרגיה ומאמץ כדי להגיע לתיאום ולשיתוף הפעולה הנדרש. עלי, כמטפל, לאמן אותו לבצע את הפעולה בקלות ובחופשיות.

במקרה והילד הולך בחופשיות לפי דפוס ה-8 ומצליח להתמקד ללא קושי, אני מדבר עמו תוך כדי הליכה ממוקדת ובוחן האם הוא נאלץ לעצור, להאט או להגביר את קצב הליכתו בשביל לענות לי.

מה יכול לעזור לילד ללכת מהר יותר?

גירויים המעוררים רגש, פעולה וחשיבה מחזקים בהדרגה את יכולת ההתמקדות של הילד ומפחיתים את המאמץ שהוא נדרש להשקיע. ככל שאזדקק לפחות גירויים מסוג זה, והילד כבר יצליח לשנות את דפוס ההליכה האטי שלו ולשמור על קצב הליכה מהיר יותר, כך אדע שרמת הקושי שלו בביצוע המטלה ירדה.

הילד המהיר - מיקוד מבט וצעידה מהירה בדפוס ה-8

כשילד המתמודד עם הפרעת קשב הולך לפי דפוס ה- 8 הממוקד מהר דווקא ומתקשה להאט, הדבר יכול להעיד על מתח או חרדה. עם ילד כזה אעבוד עם מוסיקה מרגיעה ובעזרת הכוונת המודעות שלו, על מנת ללמד אותו ללכת לאט.

בשלב זה של אימון מקצבי ההליכה בדפוס ה-8, שהוא השלב המורכב ביותר בתהליך הטיפול ב- ADHD, אני משתמש בכמה תרגילי נשימה ועיגונים למטרות שונות. הנשימה יכולה להיות נשימה מעוררת או נשימת בטן מרפה ומרגיעה, שעוזרת להתמודד עם הסטרס המאפיין חלק מהילדים המתמודדים עם הפרעת קשב. בנוסף אני מלמד תרגילים להתמודדות עם מתחים וחרדות ואת התרגיל המכונה 'תרגיל שעון', שהוא תרגיל לעיגון נקודת אוריינטציה.

בסופו של דבר, הילד שהלך לאט לומד ללכת מהר ולעבור ללא קושי בין קצב מהיר לאטי. הילד שהלך מהר, לעומתו, לומד ללכת לאט ולשלוט גם הוא במקצבי ההליכה. זהו גם המקום בו אני רואה כיצד רכש הילד במהלך התרגול יכולת גמישות וויסות בתרגיל התנועתי-חושי, הליכת דפוס ה-8.

בשלב זה בטיפול אני גם מקבל לרוב דיווחים מהילד ומהוריו על שיפורים ביכול הריכוז שלו, בחלוקת הקשב, בריסון האימפולסיביות ובעליית סף התסכול וההימנעות. מסקנתי כמטפל היא שהתמודדותו של הילד כעת קלה יותר ושהוא גם בשל להתמודדות עם אתגרים חדשים.

שימו לב שעד כה עבדתי רק על המיומנויות הפיזיות- גופניות, במטרה לפתח תשתית מוחית חדשה ויעילה יותר ללמידה. כעת, כאשר הילד שולט במיומנויות התנועתיות-חושיות, כלומר צועד בתבנית שמונה, מצליח להתמקד בחופשיות, מתמסר עמי בכדור ומתרגל כמה מיומנויות חשיבה תוך כדי הליכה, הגעתי לשלב בו ניתן לעבור לתרגול מיומנויות בסיס של למידה.

הקניית מיומנויות בסיס של למידה

תיקון התפיסה הדו-ממדית

במקביל לעבודה על מקצבי הליכת דפוס ה-8 שהוא, כאמור, החלק המורכב יותר בתהליך, אני מתחיל בתיקון התפיסה הדו-ממדית. במסגרת התיקון אני מסייע לילד להפנים מחדש, בדרך רב- חושית, את אותיות הא"ב בדפוס. יכולת זו מהווה את הבסיס לתפיסה הדו-ממדית. ההפנמה מבוצעת באופן רב-חושי, דרך הראייה, השמיעה והתחושה, תוך כדי אימון המוח בתרגילים של זיכרון שמיעתי, זיכרון ויזואלי, שליפה ושיום, הכללה, חלוקת קשב ועוד מיומנויות למידה רבות אחרות, בהתאם לקשיים הייחודיים של הילד.

איזה תרגילים מסייעים לנו בתהליך? על כך בפוסט הרביעי והאחרון בסדרה.

לחלק ד של הפוסט: תרגילים

פוסטים אחרונים
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
INFINTY MIND

לעדכונים השאירו פרטים