ניצוץ המהפכה

( החיבור בין הגוף לחשיבה - ג'ון רייטי )

"הניצוץ", סיפרו של *ד"ר ג'ון רייטי (בהוצאת זמורה ביתן), יצא לאור בעברית בשנת 2010. זה היה הספר שהביא עימו את הבשורה כי אימון גופני לא רק מועיל לגוף אלא גם משפר את היכולות השכליות של המתאמן, בונה את המוח ושומר עליו במצב תקין. ממצאי המחקרים והניסוי, שנעשה בבית ספר התיכון המרכזי של נייפרוויל, ארה"ב, מוכיחים בצורה חד-משמעית כי האימון הגופני עוזר לנו להתמודד עם קשיים בלימוד, הפרעות קשב, בהתמודדות עם לחץ, שהוא משפר את מצב הרוח, מחזק את הזיכרון ומחדד את החשיבה.

הממצאים אף מציגים את הנוסחה הטובה ביותר לשיפור התפקוד השכלי בקרב תלמידים מתקשים ובאוכלוסיה רגילה כאחד: אימון אירובי, שמייד לאחריו נעשה אימון גופני המשלב חשיבה, כמו טיפוס על קיר, ריקוד וכו'.

התוכנית הייחודית לחינוך גופני בנייפרוויל אומנם הפכה את תלמידי העיר למובילים בארצות הברית בכושר הגופני שלהם - אלא שהנתון המפתיע היה שהתוכנית הפכה את התלמידים גם לחכמים יותר. הם שיפרו את הישגיהם הלימודיים במתמטיקה ובמדעים והפכו להיות הבולטים ביותר בהישגיהם בארה"ב. כשהבשורה של רייטי התפשטה, החלו חברי קונגרס וממשל במחוזות שונים בארה"ב לפעול להוספת שיעורי אימון גופני על חשבון שעות מתמטיקה ואנגלית.

כשהספר יצא בעברית ברכתי בליבי את הוצאת זמורה ביתן, וקיוויתי שהמהפכה בחינוך תגיע גם לארצנו הקטנה ודלת-המשאבים. הרי כל מה שנדרש להפיכת תלמידים חלשים ובינוניים לתלמידים טובים יותר הם ידע, הרצון להשתמש בו, מעט ציוד חדר כושר ומכשירי מדידה. התבסמתי מהעובדה שלמהפכה בחינוך יש אבות מהרווארד, והיא מגובה בניסוי מוכח במערכת חינוך גדולה ותמיכה של פוליטיקאים. במונחים תקציביים של התייעלות בחינוך מדובר בהשקעה של גרוש וחצי.

לא ציפיתי שהשינוי יבוא מראשי מערכת החינוך או מהפוליטיקאים. תמיד האמנתי שכל מהפכה מתחילה מאיש אחד, משוגע לדבר. החלטתי לעשות מעשה ולהפיץ את הבשורה. לא הסתובבתי עם שיער ארוך ומבט מצועף בעיניים, אבל הפכתי מיסיונר של רייטי והתובנות שלו. דיברתי עם אנשי חינוך גופני בכירים, מנהלי בתי ספר, גננות, והתלהבתי מעוצמת התעניינותם הכנה בסיפור שהצגתי. סימנתי את אלו שנראו לי הרציניים ביותר ובעלי יכולת השפעה בבית ספרם, והבאתי לכל אחד מהם במתנה עותק של "הניצוץ" של רייטי, עטוף בעטיפה יפה ומלווה בהקדשה אישית. חשבתי שזה רק עניין של זמן עד שאחד מהם ירים את הכפפה וייזום שינוי מחשבתי ואופרטיבי במקום עבודתו. במהלך הזמן נפגשתי עימם אך לא שאלתי דבר.

ארבע שנים חיכיתי עד שהחלטתי לחזור לכל אחד מאחד-עשר אנשי המפתח שהשקעתי בהם 'בתבונה' במחיר 89 ₪ לאדם. קיוויתי שיאמרו לי כי ניסו לעשות מהלך כזה או אחר, ונתקלו בקשיים. שיאמרו כי הרעיון עוד בוער בעצמותיהם אבל בעיות אישיות עצרו אותם מלקדם אותו. שיאמרו לי כי זה רעיון מצוין אבל גדול עליהם להפוך אותו למציאות. הייתי מוכן לשמוע תשובות אנושיות, סבירות. אבל התשובה האחת והיחידה ששמעתי מכולם, ללא יוצא מהכלל, הייתה התשובה היחידה שלא יכולתי לצפות לה: "עוד לא קראתי את הספר".

4 שנים, 11 אנשים, 11 תשובות זהות. אפילו סטטיסטית זה נראה כטעות. זו הייתה המציאות ואני הרגשתי - כמו טעות. בערב יצאתי מהמקלחת הבטתי במראה וראיתי מולי גבר בתחילת שנות החמישים שלו, עירום, מקריח ועם כרס. חשבתי על החיים ועל המוות, על עיקר ועל תפל, ומבלי להרגיש מצאתי את עצמי יושב מול המחשב, כותב על ניצוץ המהפכה.

* נוירו-פסיכיאטר מאוניברסיטת הרווארד

( איך אימון יכול להפוך את בית הספר שלנו ? - ג'ון רייטי )