מצוינות ספורטיבית - העתיד כבר כאן

באחד הראיונות שלו בשנים האחרונות, העלה קארים עבדול ג'אבר, שחקן הציר האגדי של הלייקרס, את הטענה כי המאמנים היום כבר לא מלמדים את משחק הכדורסל בצורה הוליסטית כפי שעשו פעם. הם מתמקדים בללמד שחקנים בתפקידים מסוימים כישורים שתואמים את התפקוד שלהם במגרש. בדרך זו הם מייצרים שחקנים ייחודיים יותר ופחות מגוונים. מאמן כדורסל שרוצה לשנות סגנון משחק בצורה משמעותית חייב בדרך כלל לעצור את המשחק ולבצע חילופים. לפי תפיסת עולמו של קארים, הדרך הנכונה ללמד כדורסל אינה לבטל את ההתמחויות השונות בין שחקני הקו האחורי לשחקני הקו הקדמי, אלא ללמד את שחקני הקו האחורי כישורים של שחקני קו קדמי ולהפך. לדעתו זו הדרך ללמד כדורסל בצורה הוליסטית, ולייצר שחקנים שלמים ומגוונים יותר.

בפילוסופיית אימון אין נכון או לא נכון כמובן. יש גישות ודרכים שונות, וכל עוד הן נעשות מתוך מודעות ואמונה בדרך, הן כולן לגיטימיות. השאלה שצריך לשאול היא לא איזו דרך נכונה או לא, אלא 'הכדורסל לאן'? איך אנחנו חושבים ומאמינים שמשחק הכדורסל ייראה בעוד עשור למשל? אין מדובר כאן על ניחושים אלא על הסקת מסקנות על עתיד משחק הכדורסל מצפייה ובחינה של הכדורסל בשני העשורים האחרונים. מספיק רק להסתכל על תפקודו של מייסאו באסטון במכבי של 2005-2003 בעמדה 4, לעומת תפקודו של דווין סמית בעמדה 4 במכבי כיום. שני השחקנים שימשו שחקני עוגן בקבוצה, באותה עמדה אך עם מבנה, תפקוד וכישורים שונים לחלוטין. כשמסתכלים על כישוריו של דירק נוביציקי למשל, אי אפשר שלא להתפעל מהוורסטיליות שלו במשחק.

אימוני כדורגל ליצירת שחקנים ורסטיליים

בכדורגל המודרני, כפי שכותב יפה אורי קופר בטור שלו 'הכל מקצועי', העתיד קורם עור וגידים לנגד עינינו: "כשפפ גווארדיולה רוצה לשנות סגנון משחק בבאיירן מינכן, הוא לא צריך לבצע חילוף. הוא נותן הנחיות שמזיזות שחקנים עמדות במגרש". בדרך זו הוא בעצם מבטל במידה מסוימת את היחס הישיר שחקן = עמדה ואת הסיווג של השחקנים לפי חלוץ מגן, קשר וכדומה, ומתייחס לשחקנים כאל שחקני כדורגל שמבינים את המשחק ויכולים לתפקד בכל מקום על המגרש. אורי גם מצטט את דבריו של פפ מכנס מאמנים של אופ"א: "אין לי שיטת משחק אלא הרבה שחקנים רבגוניים". כמובן שפילוסופיה זו משנה את החוקים בפיתוח שחקנים צעירים, את חוקי הרכש והסקאוטניג והיא מצטרפת לתהליך שהכדורגל המודרני עובר מאז הפכה ברצלונה של פפ למודל מרכזי בכדורגל, תהליך בו יש עדיפות לשחקנים חכמים ומגוונים בכישורים שלהם, על חשבון שחקנים שהם רק חזקים או מהירים, כפי שהיה מקובל יותר בעבר ועדין מקובל בחלק מהליגות.

עמדות בכדורסל מאופיינות אמנם בהבדלים פיזיים ובכישורים ייחודיים יותר מאשר עמדות בכדורגל, אך השינויים בעולם הספורט מעלים בכל זאת שלוש שאלות מהותיות:

א. האם לאור מה שנראה לנו עתיד הכדורסל עלינו לשנות את הדרך והגישה בה אנו בוחרים ללמד שחקנים צעירים את המשחק?

ב.האם גם בכדורסל כדאי 'להתגמש' בדרך בה אנו תופסים את העמדות והשחקנים, על מנת שנוכל להתפתח, לפתח ולקחת את המשחק למחוזות חדשים ומעניינים?

ג. מתי יפסיקו האוהדים, הפרשנים, השחקנים וחלק מהמאמנים לכנות במעט זלזול שחקנים כדוגמת שרן ייני וגל אלברמן, שחקנים חכמים שיכולים לתפקד בעמדות שונות במגרש, בשם "כולבויניקים", ויתחילו להתייחס לשחקנים הללו, שבדרך כלל אינם הכוכבים הגדולים בקבוצתם, בכבוד הראוי להם?

מסכימים? יש לכם מה להעיר או להוסיף? ספרו לנו בתגובות!