על הקשר בין ראייה לקויה לקליעת עונשין ולגילוי אמריקה

הפסיכולוג הקליני אוהד נחום מספר בבלוג שלו, 'דברים שרואים משם', על קַשָּת קוריאני בעל ראייה לקויה, בשם אִים דוֹנג-יוּן (Im Dong-Hyun), שסיפק שפע כותרות באולימפיאדת לונדון 2012:

"הטלגרף הבריטי הכריז על קַשָּת כמעט עיוור בדרכו לזהב. יותר ויותר אנשים התחילו לשאול את עצמם איך מחזיק שיא העולם מצליח לקלוע למטרה, למרות ראייה כה פגומה?"

כמו קליעה למטרה בחץ וקשת, גם קליעת עונשין בכדורסל היא 'פעולה סגורה'. 'מיומנות מוטורית סגורה' היא מטלה תנועתית, המבוצעת בסביבה קבועה, כשתנאי הביצוע מוכרים ללומד, אינם משתנים במהלך הלמידה, ודפוסי התנועה שלה קבועים וחוזרים בכל ביצוע, ללא שינוי'.*

בביצוע פעילות מוטורית סגורה הספורטאי שולט במהירות ביצוע המטלה, ולאחר הכנה מנטלית (סידור נשימה, הדמיה) ומיקוד הקשב, הוא ישתמש בנוהל הקבוע בו הוא משתמש באימונים. ספורטאים רבים מדווחים כי בעת ביצוע המטלה, פעולתם היא אוטומטית, ללא חשיבה מכוונת. נדמה כי לספורטאי המיומן מאפייני המיומנות המוטורית הסגורה הופכים את הביצוע לקל ונוח יותר, אבל חשוב להתייחס גם למאפיינים המנטליים של ביצוע כזה.

מבחינה פסיכולוגית, בניסוחו של אוהד נחום, "במצב זה הספורטאי חש שהצלחת הפעולה או כישלונה תלויים בו באופן בלעדי. האחריות על כישלון הינה עליו באופן בלעדי" ('דברים שרואים משם').

ברגעי הכרעה, ביצוע מוצלח של פעילות מוטורית סגורה הופך למאתגר הרבה יותר, שכן התמקדותו של הספורטאי באחריות המוטלת עליו עלולה לפגוע בשלב החשוב ביותר של ביצוע המטלה: שלב מיקוד הקשב. אם הספורטאי אינו בוטח באופן מוחלט ביכולותיו, הוא עלול לסטות מהשגרה הקבועה שלו, לעשות מאמץ מיוחד – ולהיכשל. בתופעה זו נוכל למצוא חלק מההסבר לפערים באחוזים בין אימונים למשחקים בביצוע פעולה מוטורית סגורה, דוגמת קליעת עונשין.

לנוכח מבחן המאפיינים המוטורים והמנטליים של מיומנות מוטורית סגורה, האם אפשר להציע שראייתו הלקויה של אים דונג הייתה בעצם יתרון על קשתים שראייתם הטובה? לדעתי בהחלט כן.

ספורטאי בעל ראייה פגומה רואה את המטרה קצת פחות טוב, ולכן נשען יותר על ה"תחושה" בקליעה ומתרכז בשמירה על עקביות בפעולותיו. כאשר הוא נשען על "התחושה", דונג-יון למעשה מסתמך על זיכרון שרירי או ביו-מכאני. זיכרון גופני כזה דומה לרצף פעולות בנהיגה שהופך לאוטומטי ונשמר בגוף. בנוסף הוא מסתמך על שגרה קבועה, שמאפשרת חווית שליטה גדולה יותר מבחינה פסיכולוגית מול מטרה בסיטואציה מלחיצה" (אוהד נחום, 'דברים שרואים משם').

העובדה שראייתו של דונג-יון לקויה אולי אף עזרה לו להימנע מהסחת-דעת ולשמור על מיקוד הקשב הפנימי שלו לסדר הפעולות והתחושות ולקצב הפנימי של המטלה.

מכל מה שאמרנו עד כה, ניתן לגזור מסקנה בקשר לקליעת עונשין: במיומנות מוטורית סגורה, שתלויה אך ורק בספורטאי עצמו, כגון קליעת עונשין, הדבר הנכון לעשות הוא להסתמך על הכנה, על שגרה ועל מיקוד הקשב בפעולה עצמה (או ברכיב אחד של הפעולה), במקום להתאמץ במידה יוצאת דופן לבצע קליעה טובה. טכניקת עזר נוספת היא לבהות בטבעת ואף לראות אותה מעט מטושטשת בכוונה (לא ממוקדת). טכניקה זו תעזור לשחקן להיות משוחרר יותר ותחבר אותו טוב יותר לתחושת הזריקה.

ניסוי פשוט שעשיתי בעבודתי, באחת ממחלקות הכדורסל לנערות בארץ, הניב תוצאות חד-משמעיות: על הבנות הוטל לקלוע לסל בעיניים עצומות, משלוש עמדות קרובות לסל: בזווית של 45%, עם כדרור אחד מימין; בזות של 45%, עם כדרור אחד משמאל; מול הסל ללא כדרור.

תוצאות הניסוי היו ברורות: מרבית הבנות קלעו בעיניים עצומות באחוזים גבוהים יותר מאשר בעיניים פקוחות. הניסוי חיזק את הביטחון העצמי שלהן, לימד אותן להסתמך יותר על ה"תחושה" בקליעה, והמחיש להן כמה חשוב להתרכז בעקביות הפעולה, דהיינו למקד את הקשב.

לרבים מהמאמנים ששוחחתי איתם על התרגיל, המודעות הזאת הייתה טריוויאלית. עבור חלק מהנערות, לעומת זאת, מדובר היה בגילוי אמריקה הפרטית שלהן.

_______________

* כפי שהגדירו אותה Singer ב-2000 ו-Schmidt & Wrisberg ב-2004.

5 קליעות עונשין גרועות