top of page

זה בידיים שלכם


"תפיסת כדור קשורה לתפקודים המוטוריים של המוח. אך עריכת חישוב שכלי אף היא קשורה בהם. מרבית בני האדם מקשרים תפקודים מוטוריים לידיים ולרגליים ולפעילות פיזית... אולם ראיות מצטברות מראות שהתנועה חיונית לכל שאר תפקודי המוח, כולל הזיכרון, הרגש, השפה והלמידה... תפקודי המוח ה"גבוהים יותר" התפתחו מהתנועה והם עדיין תלויים בה".


ד"ר ג'ון רייטי, נוירו-פסיכיאטר, אונ' הארוורד

מה חשוב לדעת לפני שבוחרים חוג לילד?

בית הספר הוא חלק בלתי-נפרד מחייו של כל ילד, אך במקביל אליו פועלת מערכת ענפה של חוגים משלימים. מדוע אנחנו שולחים את ילדינו לחוגים? כדי שייהנו כמובן, שיפתחו כישורים חברתיים ושפתיים, שילמדו ושיתפתחו.

איך הילדים בוחרים חוגים? פשוט למדי - ילד שאוהב כדורגל יבחר חוג כדורגל; ילד שאוהב מוסיקה יבחר בחוג מוסיקלי; ילד שאוהב מחשבים יבחר בתכנות או בפעילות דומה. הבחירה של הילד נובעת באופן טבעי ממה שהוא אוהב ורוצה לעשות ומן האוריינטציה הטבעית שלו. חשוב להבין כי 'אוריינטציה טבעית' פירושה שיש לו יכולת מוחית, בסיסית או גבוהה, בתחום שבחר. כלומר שלמיומנויות שבחר לפתח יש כבר רשת נוירולוגית במוחו, שמאפשרת לו לבצע ולחוות הצלחה.

א. שיקול ראשון – הנאה

הורים נוטים בדרך-כלל 'לזרום' עם רצונו של הילד בבחירת החוג. אחרי הכול, מדובר בחוג. חשוב שהילד ייהנה ולא צריך לעודד ילד ללכת לחוג שאין לו עניין בו. ילדים צריכים קודם כל ליהנות בחוגים, ורק אחר כך ללמוד. זה הגיל בו ההנאה והלמידה כרוכים זה בזה, וככל שמתבגרים לצערנו, הקישור בין ההנאה ולמידה מתרופף.

קו מחשבה זה בהחלט נשמע הגיוני כשמדובר בילד שמפותח מבחינה מוטורית, שפתית, קוגניטיבית ויצירתית. הבעיה היא שלא כל הילדים מתפתחים יפה ובאופן שווה בכל התחומים הללו.

צריך להיזהר, לכן, שהבחירה של הילד לא תתבסס על חשש מהתמודדות עם מה שקשה לו. ילד, באופן טבעי, רוצה לעסוק במה שקל לו ושבו הוא מצטיין. הוא ילד וזה טבעי. אין לו את התמונה הגדולה ויכולת לדמיין את עצמו בעוד מספר שנים. תפקיד זה שמור לנו, ההורים.

אם נוותר לילד על פיתוח יכולותיו בתחומים מוטוריים למשל, וכתוצאה מכך הוא ימנע מלקחת חלק במשחקי כדור בשיעורי ספורט ובהפסקות, בגלל תחושת חוסר יכולת והחשש להיות מובך, מדובר בהחמצה בעיני.

ב. שיקול שני – לפתח את כל קשת המיומנויות

הרצון לשמר את המוטיבציה וההנאה של הילד הוא חשוב, אך מניסיוני אני מוצא כי הרבה מאוד הורים אינם מביאים בחשבון את חשיבותה של קשת המיומנויות הרחבה בהתפתחות הילד. מבלי להיות מודעים לכך, הם בעצם מקבעים מיומנות מסוג אחד ומפספסים אחרות, חשובות לא פחות.

כולם צריכים יסודות

נקודת המוצא, בעיני, להתפתחותו של כל ילד, היא שהוא זקוק ליסודות מוטוריים וקוגניטיביים גם יחד.

זכור לי היטב היום הראשון של בתי בת השבע בחוג טניס. היא הגיעה לטניס לאחר שלוש שנות אימון התעמלות קרקע ומכשירים. מנהל המרכז זרק לעברה כדורי טניס וביקש ממנה לתפוס. היא עשתה זאת בקלות והוא הביע הערכה ליכולות "המפותחות" שלה. "אתה רציני?", שאלתי אותו. "מדובר ביכולות אלמנטריות לכל ילד".

הוא חייך והסביר לי כי הוא נוהג ללכת לבתי ספר ולחלק למורים להתעמלות כדורים שיזרקו בשיעורים לילדים ביסודי. לדבריו מגיעים אליו ילדים וילדות בגילאי 8 – 14 שמתקשים בתפיסת כדור פשוט שנזרק לעברם. מדובר במיומנות מוטורית בסיסית של קשר עין-יד, שהיא חיונית לכל ילד בחצר הגן ובית הספר, ליכולותיו הקוגניטיביות ולפיתוח דימויו העצמי - גם אם זה ילד שכלל אינו מתעניין בפעילות ספורטיבית לכשעצמה.

כל המערכות קשורות זו לזו

חלק מן השגיאות שעושים הורים רבים בבחירת הפעילויות לילדיהם נובעת מכך שהם אינם מודעים לקשר בין יכולת מוטורית תנועתית, ליכולת קוגניטיבית, בין יכולת קוגניטיבית ליכולת מוסיקלית קצבית, וליחסי הגומלין ביניהן מבחינה מוחית. ביטויים כמו, "יכולת קוגניטיבית" או "יכולת מוטורית", נוטים לערפל את התמונה ולגרום לנו לחשוב שלכל יכולת יש אזור נבדל במוח האחראי לה. בפועל, המוח האנושי הוא מארג, ואותם אזורים ושילובים שונים ביניהם, אחראיים לפעולות שונות מאוד אלה מאלה.

למרבה הצער, היחידים העשויים להיחשף למידע זה הם הורים לילדים עם קשיים בהתפתחות. להם יש סיכוי לשמוע על כך במסגרת טיפולים התפתחותיים בהם ילדיהם מטופלים, אבל בעיני זהו ידע חיוני וחשוב לכלל האוכלוסייה.

מניסיוני כמטפל בלקויות קשב ולמידה ובקשיי התפתחות, אני יודע עד כמה הדוקים יחסי הגומלין בין המערכות המוטוריות, מערכת הראייה, הקשב, השפה והקצב. אין זה מפתיע כלל, בהתחשב בכך, כפי שכתבתי, שאותם אזורים במוח אחראים לנושאים הנראים לנו, לכאורה, לא קשורים כלל זה לזה.

המוח הקטן למשל, הוא אזור המצוי מאחורי המוח, מתחת למוח הגדול ומכיל כמחצית מכלל הנוירונים של המוח. המוח הקטן הוא בעל תפקיד חשוב במערכת המוטורית והוא מווסת את תנועות הגוף, הקואורדינציה ואחראי לשיווי המשקל. מצד שני, מחקרים מלמדים כי יש לו גם חשיבות בביצוע תפקודים קוגניטיביים וניהוליים. אצל אנשים דיסלקטיים ואף בעלי הפרעות קשב שונות, פעילות המוח הקטן אינה תקינה. משום כך למשל, רכיבה טיפולית, המשפרת מאוד את יכולות שיווי המשקל של הילד, מסייעת פעמים רבות גם לטיפול בדיסלקציה.

קחו למשל את הוריו של ד', ילד צעיר שטופל אצל קלינאית תקשורת בנושא השפתי, שפנו אלי לטיפול לפני מספר שנים. הקלינאית וההורים חוו התקדמות בשפה של הילד אבל היה להם ברור שהוא עדיין לא הדביק את הפער בין יכולתו המעשית לבין הצפוי מגילו. היות ולילד היו קשיים נוספים, וההורים חשו כי הוא יתקשה להתמודד עם הדרישות בכיתה א', הם הגיעו אלי לתוכנית נוירולוגית להכנת המוח ללמידה. מטרת התכנית היא לעזור לילד לפתח את המסלולים הייחודיים ללמידה ואת כישורי הלמידה שלו, והיא אינה עוסקת בהוראת הכתיבה או הקריאה. בפוסט הבא תוכלו לקרוא על התכנית ואיך אפשר להכין את המוח ללמידה. לאחר ארבעה חודשי אימון, שמו לב הוריו של ד' כי שפתו התפתחה, למרות שזו לא הייתה כלל מטרת הטיפול.

הכנת המוח ללמידה מאופיינת בעבודה מוטורית, קשבית, קצבית וקוגניטיבית. כמובן שהתקשורת היא גם מילולית אבל אין בתקשורת זו הכוונה ספציפית למיומנויות פיתוח השפה, ובכל זאת יכולתו השפתית של ד' השתפרה משמעותית. מתוך סקרנות בקשתי מההורים לחזור להערכה שפתית אצל קלינאית התקשורת שעבדה עם הילד - והיא אכן אישרה כי הילד קפץ מדרגה בכישורי השפה שלו. כל שנותר לה לעשות היה "לקשור את הקצוות", כהגדרתה – והיא עשתה זאת בארבעה מפגשים.

'עובדים על א' ומרוויחים את ב'

העובדה כי פיתוח מיומנות מוחית מסוג מסוים (למשל מוטורית, קצבית או קשב) משפיע ישירות על

התפתחות מיומנות אחרת, ידועה לעוסקים במלאכת הטיפול ההתפתחותי - ופחות ידועה להורים בכלל. פעמים רבות אני שומע דיווחים מהורים כי ילדם חווה קפיצה ביכולותיו והלימודיות מספר חודשים לאחר שהתחיל חוג כמו קראטה, ג'ודו, ריקוד או קפוארה. לא מדובר כאן במקריות או במזל. התיקון המוחי נעשה במקרים אלו בצורה ספונטאנית, בעקבות הפעילות. במקרים בהם אין פערים גדולים מדי, הוא אף עשוי להספיק בשביל להביא את הילד לרמת ההתפתחות התואמת את גילו.

חשוב מאוד להדגיש, עם זאת, שהקשר בין המערכות אין פירושו שאפשר לעבוד על מערכות מסוימות ולהזניח אחרות, מתוך מחשבה שהן יתפתחו מעצמן, 'על הדרך'. היסודות המוטוריים הכרחיים להתפתחות קוגניטיבית, כפי שכתב רייטי בציטוט שהבאתי למעלה: " תפקודי המוח ה"גבוהים יותר" התפתחו מהתנועה והם עדיין תלויים בה". עם זאת, העבודה המוטורית לא נועדה להחליף טיפולים קוגניטיביים ייעודיים, כאשר יש בהם צורך או פיתוח של יכולות קוגניטיביות.

הערה זו נכונה כמובן גם לילדים בעלי יכולות מוטוריות מפותחות. ילד שמעדיף רק מוטוריקה גסה ומשחקי כדור צריך לעסוק, ברמה כזו או אחרת, גם במיומנויות קוגניטיביות ויצירתיות מסוג אחר. ההתפתחות שלנו תלויה בהתפתחות כל המערכות המוחיות, גם אם לא בצורה שווה. החוגים המגוונים הם האמצעי שלנו להשפיע על התפתחות ילדינו ועל עתידם.

הזמן לא מרפא הכול

הנטייה של הורים מסוימים לייחס את השיפור הלימודי של ילדם אך ורק לחלוף הזמן, ולהתכחש לקשר בינו לבין הפעילות התנועתית שהוא מבצע, היא נאיבית. היא משמשת בעיני כצידוק לרתיעה הכמוסה של כל הורה מהגדרת ילדו כ"ילד עם בעיות". פערים התפתחותיים משמעותיים מצטמצמים רק בשני אופנים:

  1. בעזרת התערבות ממוקדת

  2. בעזרת תיקון ספונטאני לא מודע

חשוב לזכור שכאשר אנחנו מוסיפים לילד פעילות, מדובר בהתערבות, אפילו אם איננו מודעים לה! לתהליך ההתבגרות לכשעצמו אין קשר ישיר לתיקון שנעשה. ההתבגרות יכולה להוביל למודעות ולבקשת תמיכה ועזרה מצד הילד אך היא לא תגרום לבעיה להעלם מעצמה.

Use it or lose it

כשהורה רוצה להתאים חוג לילדו, גם אם אין לו פערים התפתחותיים בולטים, עליו לקחת בחשבון אקסיומה נוירולוגית התפתחותית: מבחינה מוחית, מה שאינו בשימוש מתנוון ונעלם. המוח הוא איבר חסכוני. הוא לא משמר מיומנויות "למקרה שיהיה בהן צורך". מיומנויות ומעגלים מוחיים שלא משתמשים בהם, נעלמים.

כאן אני חוזר לכך שאמרתי שלעיתים הורים, בשל חוסר מודעות, מקבעים לילדם את המיומנויות בהם הוא טוב ו"חוסכים", ממנו להתמודד במיומנויות מהן הוא נמנע בדרך כלל. זו, אגב, היא בחירה לגיטימית, אבל חשוב שתעשה במודע ולא מתוך חוסר ידע.

שיקול שלישי – מדריך

שיקול שלישי בבחירת החוג הוא המדריך, רמת המקצועיות שלו, והגישה החינוכית והרגשית שלו לילדים. זהו שיקול קריטי. מדריך טוב הוא הבסיס לכל חוג, ואישיותו חשובה בעיני אף יותר מן הנושא בו עוסק החוג. מדריך גרוע יכול להרוס אפילו את החוג המרתק ביותר, ולהפך.

לסיכום, כל ילד הוא עולם, כמאמר הקלישאה. לכל ילד תחומים בהם הוא טוב יותר ותחומים בהם הוא מתקשה. בית הספר, בו מבלים הילדים חלק גדול משעות היום, אינו מסוגל, באופן טבעי, להתאים את עצמו לשונות של כל ילד.

בנקודה זו באים לעזרתנו החוגים. החוגים הם הזדמנות עבורנו, ההורים, לסייע לילדנו לרכוש מיומנויות שילוו אותו בחייו, בשלב בו מוחו עדיין גמיש ונוח לקלוט ולהתעצב.

כאשר אנחנו בוחרים חוג יחד עם הילד כדאי, כפי שראינו, לשאול מספר שאלות:

  1. ממה הילד נהנה ואיזה חוג יסייע לו לשמר את המוטיבציה להתמיד?

  2. מהם התחומים בהם זקוק הילד לחיזוק?

  3. מיהו המדריך ומהי גישתו החינוכית והרגשית לילדים?

בפוסט הבא אעסוק בנושא בחירת חוגים לילדים המתמודדים עם ADHD

פוסטים אחרונים
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page