אימון נוירו-קוגניטיבי לטיפול בלקויות למידה ו-ADHD פוסט רביעי – תרגילים

פוסט רביעי – תרגילים

בפוסט הקודם פרטתי מה מתרחש במהלכו של הטיפול הנוירוקוגניטיבי וכיצד התרגול מסייע לבנות את התשתית המוחית ההכרחית לצורך רכישת הקריאה.

בפוסט זה, הרביעי והמסכם את הסדרה כולה, אסקור על קצה המזלג מספר תרגילים בהם אני משתמש לתיקון, חיזוק ובניה של יכולותיו של הילד.

1. הפנמה רב-חושית של האותיות

א. הילד הולך במסלול ה-8, מביט על האות המתורגלת בדפוס ואומר מילים שמתחילות באות. התרגיל מסייע לו לקשר בין צורת האות לצלילים האפשריים שלה.

ב. הילד כותב את האות על הלוח כדי לראות את הכיווניות שלה, לפיה הוא שולף וכותב אותה.

ג. הילד כותב את האות באוויר כשלושים פעמים. בזמן ביצוע הפעולה הוא ממקד את עיניו ועוקב אחר צורת האות. הוא מתחיל בצד אחד, חוצה את קו האמצע ושומר על רצף הכיווניות הנכון של פעולה הכתיבה. הוא עושה זאת הן בעיניים פקוחות והן בעיניים עצומות, כשהוא מדמיין את האות.

ד. הילד כותב וחש את האות על כל יד.

בשפה פשוטה מטרת התרגול היא, כפי שניתן לראות, למידה והפנמה של תפיסת כיוון כתיבת האותיות בשיטת "האופניים", כלומר באמצעות חזרה על הפעולה התנועתית- חושית שוב ושוב, עד להפנמה מלאה שלה.

2.שרשרת מילים – תרגול שליפה מן הזיכרון

הילד הולך בדפוס ה-8. אני אומר מילה והילד צריך לומר מילה המתחילה באות האחרונה של המילה שנאמרה, וכך הלאה ברצף.

תרגיל זה מעודד ומגרה שליפה מהירה. לא פעם הילד מתקשה ללכת ממוקד וגם לשלוף את המילה הדרושה, ואז הוא מבטא את הקושי בהורדת העיניים או בעצירה.

3. זיכרון פוטוגרפי – שליטה באיות וזיהוי מילים

הילד הולך לפי דפוס ה-8. אני אומר לו מילה ומבקש ממנו לדמיין את המילה בראשו או על הקיר מולו. רק לאחר שהוא 'שמר' תמונה דמיונית של המילה בראשו הוא מאיית את המילה מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה.

תרגיל זה עוזר לפיתוח זיכרון פוטוגרפי ולשליטה באיות וזיהוי מילים.

4. סדרה - תרגול זיכרון ויזואלי, זיכרון שמיעתי, תפיסת רצף וקישור בין מספר לכמות4

הילד הולך במסלול ה-8 ומביט על ספר בו כתובים מספרים מ-1עד 10. ליד כל מספר מצוירות חיות שתואמות את הכמות למספר. במהלך התרגיל נדרש הילד ליכולות הבאות:

א. לזכור את המספרים והחיות מ-1 עד 10 ולהפך.

ב. לזכור בסדר רנדומלי, לפי הנחייתי.

באופן כזה הילד מתרגל זיכרון ויזואלי, זיכרון שמיעתי, תפיסה סדרתית ולומד לקשר בין מספר לבין כמות.

5. אף מנורה רגל – הפרדה בין גירויים וחיזוק חלוקת קשב

הילד הולך לפי דפוס ה-8 , ומתמקד בי. אני מצביע בו-זמנית על אובייקט מסוים אבל קורא בשמו של אובייקט אחר: מצביע על האף ואומר למשל "רגל".

א. הילד נדרש להתעלם מהערוץ החזותי,ו זאת כמובן מבלי להסיר את עיניו ממני ולהצביע, תוך כדי הליכה ממוקדת, רק על מה שהוא שומע.

ב. הילד מתבקש להתעלם מהערוץ השמיעתי ולהצביע רק על מה שהוא רואה.

התרגול מלמד את הילד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר משני, כלומר הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה ממוקדת. המשחק הופך בהדרגה קשה יותר, והוא ומגיע לשיאו כאשר אני והילד עושים פעולות הפוכות במקביל.

ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב מתקשים בדרך כלל במשחק, אבל למרות הקושי, הם

מתעקשים להתמודד עמו, שכן הגירוי מספק וגורם להם הנאה.

6. ארגון ורצף

הילד הולך בדפוס ה-8 הממוקד. הוא מתבקש לנקוב בשמם של כל החפצים שנמצאים בחדר ולמספר אותם בצורה סידורית. בשלב הבא הוא מתבקש להחזיק בדמיונו תמונה של מקום בביתו ולמספר את החפצים שבו. בגילאים בוגרים יותר אפשר להכניס גם תיאור מיקומים של כל חפץ ושימוש בכיוונים.

7. ג'אנגלינג – חלוקת קשב

הילד הולך לפי דפוס ה-8. אני מוסר לו שלושה כדורי ג'אנגלינג בצבעים שונים. אם אני אומר את צבע הכדור שאני מוסר, הילד אומר 'כן'. אם אני מוסר צבע אחר, הילד צריך לומר 'לא'.

במשחק זה הילד צריך להשתמש בקשב הוויזואלי שלו כדי לראות את צבע הכדור היוצא מיד המטפל ולהשוות את המידע הוויזואלי עם המידע השמיעתי שהוא מקבל במקביל, כלומר להבחין אם שני סוגי המידע תואמים או לא, ולשלוף במהירות את התשובה הנכונה.

קצב התהליך נקבע על-ידי, ואני מווסת את רמת הקושי על ידי שליטה בקצב מסירת הכדורים.

באופן כזה הילד לומד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר משני. כלומר, הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה.

7. "כן לא שחור לבן" – ריסון אימפולסיביות, מיון, שיום, שליפה ויצירתיות

הילד הולך בדפוס ה-8, מתמקד ועליו לענות על שאלות בלי להשתמש במילים "כן–לא-שחור- לבן".

הילד מתרגל תוך כדי הליכה ממוקדת ריסון אימפולסיביות, מיון, שיום, שליפה ויצירתיות.

איך בעצם הוא עושה זאת?

בואו ניקח דוגמה. אני שואל: "מה צבע התיק שלי?"

ראשית הילד צריך לרסן את האימפולסיביות שלו ולא לומר 'שחור'. אם כמעט התחיל לומר את המילה "ש ח ו ר" הוא צריך להימנע מכך ולומר לעצמו, כפי שקורה לעתים, 'לא'.

לאחר מכן עליו למיין מזיכרונו מילים חילופיות למילה 'שחור' ולשיים אותן (למשל - כהה, מצב של היעדר אור, כצבע הלילה וכו'). לבסוף, הוא צריך לבנות משפט הגיוני כתשובה.

אם הוא יהיה יצירתי, הוא יכול לענות לי בשאלה כמו: "מה הצבע הכי כהה שאתה מכיר?" כאשר אני אומר 'שחור' והוא אומר: " זה בדיוק צבע התיק שלך".

עכשיו דמיינו את המשחק הזה בהליכת 8 ממוקדת, תוך כדי מסירות כדורים וכך תוכלו להבין מה הן היכולות המורכבות הנחוצות כדי לבצע זאת כהלכה.

אלה היו דוגמאות על קצה המזלג. בעבודה התנועתית- חושית אני משלב משחקים רבים נוספים המעודדים חשיבה ברצף, תרגילי זיכרון, ספירה ותפיסה כמותית ועוד. המשחקים מגוונים ומותאמים לגילאים וליכולות של הילדים, והדבר החשוב ביותר אולי הוא שהם מעוררים בהם אפקט של הנאה ורצון לחזור לאתגר ולשפר יכולות.

לעתים, לפני שהילד שם לב לשינויים שחלים ביכולותיו הלימודיות, הוא שם לב שבחלק מהמשחקים הוא משתפר. השיפור מעודד אותו לשתף פעולה גם במטלות שהוא פחות אוהב, ובונה את הקשר עם המטפל, קשר שהוא חיוני להצלחת הטיפול.

שילוב זה - תיקון פערים התפתחותיים, עיגון נקודת אוריינטציה, מודעות לנשימה נכונה, עבודה על רמות קשב וריכוז משתנות, תרגול מיומנויות למידה בתנועה ובמשחק, והקפדה על הנאה –הוא הוא מהות העבודה שלי.

חשוב לי לומר שאני עובד עם אנשים עם לקויות למידה וקשב בהגדרתם ולא עם אנשים עם קשיים רגשיים בהגדרתם. תלמיד שהתקשה לקרוא ומצליח לקרוא לאחר זמן מה בטיפול, יחוש שיפור מסוים בדימוי העצמי שלו, אבל שיפור זה הוא תוצר משני לשיפור המיומנות שלו, שהושג בטיפול. עבודה רגשית, במידה ויש בה צורך, צריכה להיעשות במקביל אצל מטפלים שהוכשרו לכך.

אני מאמין בהתחלת עבודה על המיומנויות בהן הילד מגלה יכולה מסוימת, שכן זהו המקום היחיד שניתן לדעתי להתחיל בו. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהילד חווה הצלחה בשלבים הראשונים של הטיפול, הוא מתחיל להתמודד עם המיומנויות בהם התקשה. אך כעת הוא עושה זאת כבר מחוזק יותר ובעזרת כלים שלא עמדו לרשותו קודם לכן, ומסייעים לו להתמודד עם קשייו.

זמן העבודה שלי משתנה מאדם לאדם, בהתאם למורכבות הקשיים. בהכללה ניתן לומר שזמן הטיפול הוא בין ארבעה לשישה חודשים. במהלך תקופה זו הילד נדרש הילד לתרגל בבית תרגילים פשוטים, כמו הליכת שמיניות, נשימות ושעון.

כמו שאמרתי בהתחלה, הפוסט התמקד בטיפול בילדים אבל אני עובד בהצלחה רבה גם עם מתבגרים ומבוגרים.

לסיכום הסדרה, אחזור שוב על הנקודות העיקריות שעלו בה:

  1. התחלתי בבדיקת השאלה מדוע מתקשים ילדים ומבוגרים רבים ברכישת הקריאה. הצבעתי על כך שקיימות מיומנויות מוחיות שונות שהילד חייב לשלוט בהן כדי לרכוש את יכולת הקריאה.

  2. סקרתי מהן הפרעות קשב וריכוז וכיצד הן מגבירות את הקושי המובנה ממילא ברכישת הקריאה, ומקשות על התפקוד היומיומי.

  3. פרטתי את מאפייני הטיפול הנוירו-קוגניטיבי ואת הרציונל הניצב מאחוריו.

  4. עסקתי במערכת הויסות וברכישת מיומנויות הבסיס ללמידה. הראיתי כיצד הטיפול הנוירוקוגניטיבי משפר את יכולתו של הילד לשלוט ולווסת בפעולותיו ומגדיל את יכולת הגמישות שלו.

  5. הדגמתי מספר תרגילים המחזקים את הילד ומאפשרים לו לרכוש את היכולות המוחיות החיוניות ללמידה ולקריאה.

הטיפול הנוירוקוגניטיבי אינו מעשה קסמים. הוא מיישם, הלכה למעשה, תובנות מחקריות עדכניות לגבי אופן תפקודו של המוח והיכולות הנחוצות לרכישת מיומנויות לימודיות. שיפור היכולת הלימודית מצוי בהישג ידו של כל ילד ומבוגר ומהווה עבורו את כרטיס הכניסה לעתיד טוב יותר.

לחלק א של הפוסט: אימון נוירו קוגינטיבי לטיפול בלקויות למידה

לחלק ב של הפוסט: אימון נוירו קוגינטיבי לטיפול בלקויות למידה ו ADHD

לחלק ג של הפוסט: אימון נוירו קוגינטיבי לטיפול בלקויות למידה

פוסטים אחרונים
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
INFINTY MIND

לעדכונים השאירו פרטים