חושבים הרבה, עובדים לאט

היום בבוקר פרסמנו משפט - "חושבים הרבה, עובדים לאט" לאחר מכן, ראיתי את המשפט המצורף של יוגי ברה, שחקן בייסבול - "אתה לא יכול לחשוב ולחבוט באותו זמן" (מצורף סרטון)

למה בעצם התכוונו ? הרי אנחנו כל הזמן מדברים על היכולת לחשוב ולקבל החלטות בתנועה, אם כך, למה התכוון יוגי ברה כשאמר "אתה לא יכול לחשוב ולחבוט באותו זמן", או למה התכוון טום בריידי, שחקן הNFL כשאמר "אני לא יודע איך אני יודע לאן לזרוק את הכדור, אין חוקים קבועים. אני פשוט מרגיש שאני מכוון למקום הנכון...ולשם אני זורק". מה מסתתר מאחורי משפטים אלו ?

מאחורי שלושת המשפטים הללו מסתתר מושג שעדיין לא מוכר לציבור הרחב, ANTICIPETION ובשמו העברי ניבוי. אי אפשר לדבר על קבלת החלטות מבלי לדבר על מולקולה בשם דופמין. תאי מוח המתקשרים בניהם בעזרת מולקולה זו מכונים תאי דופמין. מערכת הדופמין במוח אחראית על ויסות רגשות ועל יכולת הניבוי של המוח - ובהמרה לספורט: יכולת ה ANTICIPETION של הספורטאי. בבייסבול, "חובטים מתחילים את התנועה שלהם עוד לפני שהחובט מוציא את הזריקה ".

למעשה אפשר לומר שכמו שתהליך הראייה מתחיל ברשתית, כך תהליך קבלת החלטות של הספורטאי מתחיל בתנודות במערכת הדופמין . אם בעבר חוקרי מוח ייחסו למערכת הדופמין רק את תהליך הגמול במוח- היום המסקנות הן חד משמעיות, תפקידה של מערכת הדופמין הוא לנבא תגמול- עוד לפני שהתרחש.

בבעיטת עונשין בכדורגל ,שוער מנוסה, יכול ללקט מידע ויזואלי - רגל הבועט, מיקום הרגל התומכת, תנוחת הגוף, להשוות מידע קודם לסגנון הבעיטות של השחקן ואז להגיב, או הוא יכול להמר על פינה ולזנק ללא קשר ישיר למידע שהוא נחשף אליו. שוערים טובים ומנוסים יבחרו בד"כ באפשרות הראשונה, לקרוא רמזים סביבתיים ושוערים צעירים ופחות מנוסים יבחרו באפשרות השנייה. בהקבלה לבייסבול ולסרטון המצורף אנו רואים ש"לחובטים הטובים, שמצליחים לחבוט בכדור המהירים יש את היכולת לראות את העתיד ", המוח שלהם יכול לחזות מידע שעדיין לא קיבלו"

המשמעות של נתון זה היא פשוטה- אפשר לאמן את מערכת הניבוי של המוח !! ביל רוברטי, אלוף העולם בשש-בש טוען שהדרך הטובה ביותר לשפר את הביצועים היא להתמקד גם בטעויות שלך. אדם צריך להיות מודע לטעויות המופנמות באופן אוטומטי על ידי תאי הדופמין. כשספורטאי מנתח את החלטותיו הפחות טובות- הוא למעשה עוזר למערכת הדופמין לצבור ניסיון. דרך נוספת לאימון ה ANTICIPETION היא ללמד את השחקנים לקרוא רמזים סביבתיים שמתרחשים עוד לפני הפעולה. בבייסבול " החובט מצליח לחזות את מסלול הכדור ע"פ תנועת היד של השחקן הזורק, עוד לפני שהכדור יוצא לו מהיד" או בבעיטת פנדל בכדורגל ללמד את השוער על אילו חלקים בגוף הוא צריך להתסכל ואילו רמזים סביבתיים הוא צריך לקלוט.

שלושת המשפטים בכותרת מלמדים אותנו שאנו צריכים לסמוך על ה"רגש/אינטואיציה" שלנו. ככל שהספורטאי ותיק יותר ומנוסה יותר, הוא יכול לייצר השוואות למקרי עבר במהירות מירבית ולפעול בלי לדעת למה הוא עשה את אותה פעולה, כמו שבריידי אמר " אני פשוט מרגיש שאני מכוון למקום הנכון...ולשם אני זורק" מה שלמעשה טום בריידי אומר לנו זה שמהירות המשחק לא משאירה לו מקום למחשבה, וכי קבלת ההחלטות שלו נובעת מאינטואיציה , מתחושה. אין ספק שגם רגש מכוון פעולה הוא תוצר של תהליכי עיבוד שמתרחשים לספורטאי בתת המודע שלו. אבל תהליך החשיבה שלו כלל אינו לוגי ומסודר כפי שמשתמע לעיתים מניתוחים שלאחר המשחק. אינטואיציה טובה היא בעצם הביטוי הנוירולוגי-לניסיון של שחקן. זו תהיה טעות להסיק מכך שלמי שיש את המיומנות הזו הוא אינו צריך להתאמן בה. את תאי הדופמין האחראים על הניבוי יש לאמן שוב ושוב כמו כל מערכת אחרת אותה אנו רוצים לשפר, אחרת כושר הניבוי של מערכת זו יפגע.

פוסטים אחרונים
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
INFINTY MIND

לעדכונים השאירו פרטים