בעד או נגד הרמות לרחבה?
(דוגמה להרמת כדור לא יעילה לרחבה )
במשחק השני, בדרבי של מדריד, לפני עונה וחצי , בגביע הספרדי ריאל בחרו לשחק באותו הסגנון ובמשחק אחד ביצעו 55 הרמות לעבר הרחבה, 17 מהן הגיעו לשחקני ריאל (גם אם הם לא ייצרו מצב מסוכן מההרמה). מתוך 55 ההרמות לעבר הרחבה ריאל הבקיעו שער אחד שנבע גם מטעות של שוער היריבה. השער השני של רונאלדו הובקע גם הוא בנגיחה מכדור שהגיע מהצד, ספק כדור רוחב ספק הרמה. השאלה שעולה מקריאת נתונים אלה היא : האם באמת עדיף להשתמש בהרמות דרך האגפים כמציאת פתרון?
לצורך השוואה, רק בשלושה משחקים במונדיאל בברזיל שתי הנבחרות הגביהו ביחד יותר כדורים ממה שהגביה ריאל במשחק אחד. רק במשחק אחד היו יותר מ40% אחוז דיוק בהגבהות לעבר הרחבה, במשחק בין הולנד לספרד, שם נמדדו 44% הצלחה מתוך 16 הרמות לרחבה של שתי הקבוצות יחדיו. המשחק שהיו בו הכי מעט הרמות מבין כל משחקי המונדיאל. גרמניה, זוכת המונדיאל הרימה 21 כדורים בממוצע לרחבה במשחק עם 27% דיוק.
כיום, כשהמשחק הופך להיות אפשרי לניתוח יותר מבעבר, אנו רואים שהרמות הכדור לרחבה אינן יעילות. ולכן כדאי לנו לשקול האם להחליט שהרמות לרחבה הן חלק מסגנון המשחק שלנו או כפתרון בשעת צרה. גם בפרמייר ליג מראים נתונים לא מעודדים בלשון המעטה, כאשר מובקע גול אחד מתוך 90 הרמות לרחבה.
מה דעתכם ? רשמו לנו בתוגובות האם אתם בעד או נגד הרמות במשחקים!
מספר רב של פעמים אנו שומעים את המשפט הבא : " האמצע היה מלא בשחקני היריבה, היינו חייבים להיות חכמים יותר ולשחק דרך האגפים ולייצר יותר הרמות לרחבה". הרמה היא כדור לעבר הרחבה ללא כתובת מדויקת, כלומר מספר שחקני התקפה נמצאים ברחבה ומנסים להגיע לכדור. לעומת זאת, כדור רוחב הוא כדור שמיועד לשחקן ספציפי, לכתובת אחת.
בתקופת מויס כמאמן יונייטד, נאני היה עם 21 הגבהות לא מדויקות למשחק- הכי הרבה בליגה. גם נמדדו 443 מסירות קצרות למשחק, הכי מעט של יונייטד מאז החלו למדוד סוגי מסירות. רק 25% מההתקפות שלהם הגיעו דרך המרכז, האחוז הנמוך בפרמייר-ליג. בהפסד לטוטנהאם באותה עת היו 47 הגבהות לרחבה.